‫ליאור שיאון - קיים משמע אני חושב. » דרקונים‬ http://lior.sion.co.il ‫להתרכז בלחיות, להתרכז בלחשוב. קצת על מחשבים, חיים, הומור ופילוסופיה.‬ Fri, 30 Jul 2010 12:45:07 +0000 he hourly 1 http://wordpress.org/?v=abc ‫שעה באינברנס – INVERNESS – סקוטלנד‬ http://lior.sion.co.il/2009/05/26/%d7%a9%d7%a2%d7%94-%d7%91%d7%90%d7%99%d7%a0%d7%91%d7%a8%d7%a0%d7%a1-inverness-%e2%80%93-%d7%a1%d7%a7%d7%95%d7%98%d7%9c%d7%a0%d7%93/ http://lior.sion.co.il/2009/05/26/%d7%a9%d7%a2%d7%94-%d7%91%d7%90%d7%99%d7%a0%d7%91%d7%a8%d7%a0%d7%a1-inverness-%e2%80%93-%d7%a1%d7%a7%d7%95%d7%98%d7%9c%d7%a0%d7%93/#comments Tue, 26 May 2009 16:24:21 +0000 ‫ליאור‬ http://lior.sion.co.il/2009/05/26/%d7%a9%d7%a2%d7%94-%d7%91%d7%90%d7%99%d7%a0%d7%91%d7%a8%d7%a0%d7%a1-inverness-%d7%a1%d7%a7%d7%95%d7%98%d7%9c%d7%a0%d7%93/

שעה. יש לי שעה. מה כבר אפשר להספיק בשעה? בסקוטלנד, מתברר – לא קצת.

אחרי הפסקה קטנה בקפה טוב עם רשת אלחוטית, שאלתי את המלצרית מה היא היתה עושה באינברנס אם היתה לה שעה להרוג. היא חשבה לרגע, הסתכלה  החוצה – “במזג אויר כזה?, שעה בנהר, ברור”. יש שמש בחוץ היום. נהר, שמש, מנוחה, הוראות המלצרית, מה יכולתי לעושות? הלכתי.

הנהר התגלה באמת כמשהו יפה ומרשים (יש תמונות), אבל הגשר היה .. לא כל כך יציב.. ואפילו עכשיו, כמעט שעתיים אחרי, עדיין יש לי בחילה. אז הייתי, ראיתי, התרשמתי, צילמתי. 5 דקות. בדרך, לעומת זאת, ראיתי קצת מהרחובות מסביב, כמה מדרחובים שנראו לי ממש סבבה. סבבה? סבבה.

החנות הראשונה שנכנסתי אליה, דווקא מכל הדברים אחרי הפוסט שלי על אגדות, היתה חנות סופר גיקית למשחקי תפקידים. מהסוג הזה שאם שיחקת D&D לסוגיו כשהיית ילד, אתה עדיין מתרגש כשאתה רואה. ועוד בסקוטלנד. ועוד כמה דקות אחרי שכתבתי על דרקונים. יאללה. אני גם צריך ספר חדש, האחרון כמעט נגמר.

בכניסה חיכה לי פסל ענק של האן סולו מאובן. מעולה. אחלה פסל. מצד ימין היו בובות ומצד שמאל קומיקסים. הלכתי על הבובות, אולי אמצע כאן בובת דרקון או לוחם חדשה לאוסף. באמת היו כמה טובות, אבל הן נראו לי עדינות מדי בשביל הזמון שעוד יש לי להסתובב. זה לא ילך. המשכתי.

מה שמרגיז אותי בחלק מהחנויות האלה שלוקחות עצמן ברצינות, למרות שאתה לא אמור לקחת את עצמך ברצינות אם אתה משחק בקסמים בגיל 30, הוא שאחרי הכל, כשיש כסף בענין, הם זורקים את הרצינות מהחלון. תבחרו – או שאתם אנשי עסקים, או שאתם ילדים שמסרבים להתבגר. עם שניהם אין לי בעיה. אם כאילו כזה כאילו כזה אז יש לי. במקרה הזה את הבובות של הסימפסונים עוד יכולתי לקבל (לא קשור בכלל חוץ מאשר שהן בובות, אבל נו, הומר, זה מצחיק, ומצחיק זה תמיד טוב), אבל כל הקטע של סרט הערפדים החדש הזה של הילדים, נו, ברח לי השם כרגע, Twilight, של הערפד שמתאהב בילדה בת 16.. פףףף. זה לא רציני. ערפד אוהב בתולות, זה נכון, אבל רק בשביל הדם. נו.

בשולחן של המוכר עמדו 4 אנשים. נראה לי שהיה יש גמד אחד, שני אלפים ואחד חצי גמד חצי טרול, אם יכול להיות משהו כזה. בכל מקרה, כולם היו חזק בקטע ודנו בבחורה (לפחות הדמות היתה בחורה, במשחקי תפקידים תמיד קשה להשיג בנות, כי זו לא פנטזיה מהסוג הזה) שברור שלא יכלה להשיג כאלה כוחות קסם בלי עזרה מבחוץ, וחייבים למצא מי עזר לה כי אי אפשר ככה. באיזשהו שלב הם גם בחנו אותי, לחשו משהו והשמנמן (טרול) אפילו הצביע בחשאי.

כשאתה משחק משחקי תפקידים, תמיד נכנסים אנשים מוזרים, שונים, למסבאה, לספרייה, לאכסנייה שלך. תלוי איפה אתה נמצא. אבל נראה שהרבה מאוד דברים טובים ורעים (== דברים) קורים מאנשים זרים. אולי זה ככה גם בחיים. במשחקים, תמיד מכבדים אנשים כאלה ומנסים ללמוד מהם, כי באיזשהו מקום יודעים שהם המפתח. ועדיין, בחיים האמיתיים, החבורה הזו לא הצליחה לעבור את החשד מהשונה, מהלא מוכר. כמה עצוב, באיזשהו מקום. מה שגם הסתובבתי איזה 10 דקות בחנות ואפילו שאלו אותי מה אני רוצה.

מצד שני, חבורה של בני שלושים שמשחקים בקסמים.

יצאתי מאוכזב (גם ספרים לא היו), והמשכתי בטיול. הגעתי לחנות וויסקי. היו להם דווקא כמה מעניינים, אבל המחירים של אלו התחיל ב50 פאונד והם לא היו עד כדי כך. טעמתי את הSPRINGBACK 10 שהיה פשוט חוויתי (כן נועה, אני יודע שאמרת לי) ועוד אחד שכרגע ברח לי שמו (מצאתי – DALMORE) שהיה מצויין. חבל, חבל שעדיין הייתה לי הבחילה מהגשר, אבל פשוט לא יכולתי יותר.

הגעתי לתחנת האוטובוס כמה דקות לפני הזמן. הספקתי להבין שזוג הזקנים בראש התור הולך להיות מעצבן. הם כל הזמן הזכירו כמה פעמים וכמה זמן הם כבר נוסעים בקו הזה, כמה הם מכירים אותו ואת האנשים שעליו, וכו. כשהוא איחר, הם כעסו מאוד ואמרו שחייבים להתלונן אחרת זה לא ישנה שום דבר. אני התפלאתי למה אחרי כל כך הרה שנים שהם נוסעים באוטובוס הם עדיין מופתעים שהוא מאחר, ואני, אחרי 4 ימים בקושי בסקוטלנד כבר לא מתפלא בכלל.

אבל זקנים מעצבנים הם אותו הדבר בכל מקום. תוך רגע היו להם טובים ורעים (הנהג שבמקרה עבר שם לפני היה רשע כי הוא לא עזר להם, אנדי, המכוון של האוטובוסים, יודע מה לעשות וכבר יראה לו, למרות שלאנדי לא היה ממש אכפת והתכונה הטובה העיקרית שלו היתה שהוא לא מתרגש מהזוג המעצבן), וכו’. יחסית לזקנים היתה להם המון אנרגיה להתרוצץ בכל התחנה. אבל האוטובוס באמת איחר בהרבה, הוא נאבד לסקוטים המסכנים איפשהו, כך הם אמרו, אף אחד לא יודע איפה. כמעט 40 דקות אחרי זה הזדמן אוטובוס אחרי שאני יכולתי לקחת.. הם עדיין היו התחנה.

בסה”כ, לא רע בשביל שעה\שעתיים באינברנס.

]]> http://lior.sion.co.il/2009/05/26/%d7%a9%d7%a2%d7%94-%d7%91%d7%90%d7%99%d7%a0%d7%91%d7%a8%d7%a0%d7%a1-inverness-%e2%80%93-%d7%a1%d7%a7%d7%95%d7%98%d7%9c%d7%a0%d7%93/feed/ 0 ‫סקוטלנד של האגדות‬ http://lior.sion.co.il/2009/05/26/%d7%a1%d7%a7%d7%95%d7%98%d7%9c%d7%a0%d7%93-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%90%d7%92%d7%93%d7%95%d7%aa/ http://lior.sion.co.il/2009/05/26/%d7%a1%d7%a7%d7%95%d7%98%d7%9c%d7%a0%d7%93-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%90%d7%92%d7%93%d7%95%d7%aa/#comments Tue, 26 May 2009 09:59:27 +0000 ‫ליאור‬ http://lior.sion.co.il/2009/05/26/%d7%a1%d7%a7%d7%95%d7%98%d7%9c%d7%a0%d7%93-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%90%d7%92%d7%93%d7%95%d7%aa/

חזרתי עכשיו מביקור לילי בפאב המקומי. יש אחד כזה. אני ממש במקום קטן.. סוף סוף חושך, כמעט, בכל זאת אחרי 23:00 בלילה, והשמש כבר ירדה לפני שעה. טוב אולי לא לילה, אבל חשוך. הערפל ירד, יש טפטוף, ושקט, מאוד שקט. פעמון העיירה מצלצל פתאום, ואני מרגיש בתוך אחד מסיפורי המתח, מסתורין, אגדות, תבחרו את המועדף עליכם. בטח לא בקנזס כבר.

בנסיעות הארוכות, או לפחות בחלקים שהייתי ער ולא קראתי בספר, הנוף שמשתקף בחוץ מזכיר לי את החלומות שהיו לי כשהייתי ילד. את האגדות שגדלנו עליהן, אם מתוך ספרים, סרטים אמריקאיים, כל מה שתרצו. כמעט הכל כאילו הגיעה מכאן. לא כל כך מפתיע מכיוון שגם התרבות האמריקאית העתיקה יותר היא העלת שורשים סקוטיים\איריים חזקים. ובכל זאת.

היערות הירוקים, המרחבים. הגשרים החזקים מעל נהרות שמתפתלים מסביב לגאיות. הטבע האין סופי. אפילו העורבים, לא שחורים ומאיימים כמו בכמה מקומות אחרים (סטייל לונדון) – אבל בעלי גרון, שיהיו בריאים, את הצעקות שלהם שומעים מרחוק. אני כמעט מחכה למכשפות שבטח מסתובבות קרוב.

ואפילו לא הזכרתי את האגמים, את פסגות ההרים המושלגים בסוף מאי, את מזג האויר הבלתי צפוי שבטח גובה קורבנות עד היום. כאילו כל הארץ הזו זועקת מסתורין, משהו בלתי צפוי, הרפתקאה. אבל לא משהו בסגנון הרפתקאה אמריקאית, במערב הפרוע, או משהו סיני עתיק במנזר שאולין – אלא הרפתקאה עם קסמים, נסיכות, אבירים. אולי אפילו דרקון אחד או שניים. לא פלא שנסי בחרה לגור כאן.

זה מוזר כשאני חושב על זה, איך לכל מדינה יש אופי כל כך ברור, אפילו עד רמת הלא נודע – אפילו למסתורין של כל מדינה יש אופי, והכל מסביב תומך באופי הזה – לא פלא שהסיפורים על לונדון מתרחשים בחושך, העורבים שחורים יותר, והערפל משחק תפקיד חשוב. בסין זה זקן עתיק (כנראה בן מאות שנים) שחי במנזר עם 1000 מדרגות.

ואלו סיפורים יש לנו בישראל? מישהו שנעלם בביצה ובאו ציפורים במקום? זה רציני זה? לא פלא שאנחנו גומרים עם ערים כמו פתח תקווה.

]]> http://lior.sion.co.il/2009/05/26/%d7%a1%d7%a7%d7%95%d7%98%d7%9c%d7%a0%d7%93-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%90%d7%92%d7%93%d7%95%d7%aa/feed/ 1 ‫גארי גייגקס, ז"ל‬ http://lior.sion.co.il/2008/03/05/%d7%92%d7%90%d7%a8%d7%99-%d7%92%d7%99%d7%99%d7%92%d7%a7%d7%a1-%d7%96%d7%9c/ http://lior.sion.co.il/2008/03/05/%d7%92%d7%90%d7%a8%d7%99-%d7%92%d7%99%d7%99%d7%92%d7%a7%d7%a1-%d7%96%d7%9c/#comments Wed, 05 Mar 2008 15:29:49 +0000 ‫ליאור‬ http://lior.sion.co.il/2008/03/05/%d7%92%d7%90%d7%a8%d7%99-%d7%92%d7%99%d7%99%d7%92%d7%a7%d7%a1-%d7%96%d7%9c/

גארי גייגקס, יוצר הD&D שהעביר אותי את מרבית הילדות ולימד אותי אנגלית, מת. למרות שלא שיחקתי כבר שנים, באיזשהו מקום לD&D תמיד היה וכנראה תמיד יהיה איזשהו מקום של כבוד אצלי.. ועצוב לי לשמוע. קוסמי החוף (אלק.. WIZARDS OF THE COAST) שינו את עמוד הבית.

WotC_Dungeons_&_Dragons

דרך היתוך קר

]]> http://lior.sion.co.il/2008/03/05/%d7%92%d7%90%d7%a8%d7%99-%d7%92%d7%99%d7%99%d7%92%d7%a7%d7%a1-%d7%96%d7%9c/feed/ 0