באחד הפוסטים הקודמים שלי דיברתי עם עומר על יחסים חברתיים, רשתת סוציאליות וכדומה, והזכרתי שיש לי פוסט בקנה שמסביר את ההבדלים בין חברים ועוקבים, מתי כדאי להשתמש באחד ולא באחר כשבונים מוצר, ומה ההבדלים המשתמעים מכל בחירה. מאז, גל כתב על פייסבוק וגבולות ההערצה ואורן צור ענה לו בטוויטר וגבולות המגלומניה, וחשבתי שהפוסט שלי, בשינוי קל, יכול לתת זוית אחרת על ההבדלים, השפה ומדוע כל זה חשוב כשמבדילים בין היחסים החברתיים באתרים.

נתחיל בחשיבות הבלשנות (אשר ענפים בולטים בה הם סמנטיקה ופרגמטיקה)- האם יש סמנטית בלשנית למילים עצמן או רק לפירוש הטוויטרי, רמקולי או פייסבוקי שלהן? לדעתי כן, יש חשיבות רגשית עצומה. אנחנו שמים לב לזה בעיקר במונח "חבר" (ופחות ב"עוקב") ובמילה "מעריץ" (fan) – הרי כל הדיון בין גל ואורן מתבסס על כך שפירוש המילה עצמו מפריע להם ברמה הרגשית כמעט. אני שומע לא פעם ולא פעמיים אנשים שלא רוצים לאשר בקשות חברות בפייסבוק (לצד סיבות הגיוניות כמו פרטיות, המנעות מספאם וכו) – משום שהאדם אינו "חבר אמיתי". עצם המילה "חבר" בפייסבוק גורמת לאנשים לחשוב פעמיים – הרי פסיכולוגית אנחנו לא יכולים סתם לומר על מישהו שהוא חבר. יש ערך רגשי למילה המדוייקת שנבחרת.

אסור גם לשכוח שלמילים ולפרושן המדוייק יש גם ערך הסברתי (מעריץ בפייסבוק, סומך ברמקול) וגם ערך מיתוגי (שונה משירות מתחרה) – אולם כאן יש הבדל בגישה בין אתרים שהם מרכז הרשת החברתית – ז"א אתר שבונה רשת חברתית חדשה – טוויטר, פייסבוק וכו, ובין אתרים שנבנים על רשתות חברתיות חיצוניות – רמקול ודומיו. הקונספט "סומך" של רמקול או "מעריץ" של פייסבוק הם בעלי משמעות מאוד מסויימת, כפי שגל אומר (אם כי לא מסכים, וזו רק הוכחה שהקונספט עצמו, לנסות לתת את המילה הנכונה, מתאים).

נעבור לסוגי היחסים והמשמעויות שלהם.

אנחנו מדברים על שני סוגי יחסים עיקריים – דו כיווניים (חברים בפייסבוק, קשר מקצועי בלינקדאין) וחד כיווניים (עוקבים בטוויטר, סומכים ברמקול, מעריצים בפייסבוק). אחרי הניתוח של המשמעויות של כל סוג, נדבר על המשמעויות של אתרים המספקים כמה סוגים של קשרים (פייסבוק ויילפ, לדוגמא), מדוע לעשות את זה ומתי לא כדאי. נבדוק כמה זויות חשובות:

• הרגשת משתמש
• פרטיות
• משמעויות טכנולוגיות (בעיקר עומס)
• השפעות על הפיד (חשוב במיוחד אם הפיד משמעותי באתר)
• השפעה על השיחה באתר
• השפעה על תרגום הגרף החברתי לאתרים חיצוניים, הפצת מידע וכדומה

יחסים דו כיווניים: חברים בפייסבוק ומקושרים בלינקדאין מבקשים זה מזה בקשה לקישור, בקשה שהיא חסרת משמעות עד רגע האישור. מרגע האישור הקשר חזק יותר – דווקא מכיוון שהיתה פעולה דו כיוונית כדי לאשר אותו – ההשקעה הרגשית חזקה יותר ואנשים יפגעו יותר כאשר יורדו מרשימת החברים. לקישור יש גם משמעות חיצונית – חברות, משפחה, עובדים וכדומה, משמעות שמתארת את הקשר והאופי הרגשי שלו.

• הרגשת משתמש – הקשר הדו כיווני הוא קשר מבוסס רגש. אנחנו מכריזים עליו כקשר בעל אופי מסויים (חבר, משפחה, קשר עסקי) וחייבים לקבל אישור מהצד השני על הקביעה הזו. יש כאן סיכון מסויים בזמן הבקשה ולכן משמעות שונה לאחר האישור. יש השקעה רגשית מסויימת.
• פרטיות – למשתמש החלטה ראשונית מאוד חזקה, משום שבקלות אפשר לא לאשר את החברות. מצד שני, הרבה יותר קשה לבטל אותה אחרי כן, ולכן לרוב נצטרך לאפשר אפשרויות פרטיות מתקדמות בהרבה (כמו שבפייסבוק יש היום – לראות פחות מידע על משתמש, לא לראות דברים מסויימים מכל משתמש וכו – כל אלה ללא ביטול הקשר). לא נוכל להשאיר אפשרות ביטול חברות משום שזו תגרום לפעולות לא נעימות באתר, וננסה למנוע מצב כזה.
• משמעויות טכנולוגיות (בעיקר עומס) – מכיוון שיש בסה"כ פחות קשרים, הם יותר נדירים ויותר אישיים, ההשפעה הטכנולוגית היא (באופן סטטיסטי עקרוני) שהעומס על השרתים יורד. מצד שני, כמות הפיצ'רים חייבת לגדול – שליטה על פרטיות, קבוצות וכדומה הופכים להיות חשובים בהרבה – כמות החיתוכים גדלה, ולרוב גם העומס על המשתמש והידע הנדרש כדי לתפעל את הכל.
• השפעות על הפיד (חשוב במיוחד אם הפיד משמעותי באתר) – מצד אחד נראה שקל יותר להוציא פיד מענין, משום שכל המשתתפים בפיד הם חברים, אבל האמת היא שקשה בהרבה – חברים ברשת חברתית מבוססים חברויות חיצוניות, קשרים משפחתיים, עסקיים וכו. הקשר החזק שהזכרתי למעלה גורם לקשרים בעלי משמעות רגשית ולא בהכרח עניינית. למרות שבאופן כללי חשוב לי לדעת מה קורה עם החברים שלי, לא בהכרח מענין אותי לאיזה סרט הם הלכו (בניגוד למבקר הקולנוע החביב עלי) או באיזו מסעדה ביקרו בכל רגע נתון (בניגוד למבקר המסעדות שעל טעמו אני סומך). בקשר להמלצות אני חייב לסייג: אנשים מאמינים יותר להמלצות חברים והמלצות ברשת (כמו שכתבתי בפוסט על המלצות ובמי אנשים בוטחים), אבל זה לא אומר שבאופן תמידי אנחנו רוצים לדעת מה החברים עושים, אלא יותר בצורת on demand.
• השפעה על השיחה באתר - מכיוון שהיחסים בטוחים יותר, אישיים ורגשיים יותר, השיחה עמוקה יותר, ארוכה יותר, אבל הכמות שלה קטנה – יש פחות שיחות "של סתם". יש עוד גורמים רבים שמשפיעים על הנושא הזה (כמו אורך הטקסט ונכונות הui לשיחה), אבל זה אחד מהם. השיחה תהיה פעמים רבות שיחה אישית של אחד על אחד, אפילו אם היא רבת משתתפים – לרוב השיחות הם של כל משתתפי השיחה מול המשתמש שהתחיל את השיחה ולא בינהם.
• השפעה על תרגום הגרף החברתי לאתרים חיצוניים, הפצת מידע וכדומה – הגרף החברתי קטן, והופך להיות סטטי יותר. לאנשים חשוב יותר מי הם מוסיפים ולעיתים רחוקות הם מורידים חברים. תרגום הגרף החברתי לאתר חיצוני קשה יותר (משום שלא תמיד שני החברים נמצאים באתר), אולם היכולות משתפרות (משום שאיכות הקשר חשובה ומשמעותית יותר).

יחסים חד כיווניים – יחסים שלא דורשים אישור, ולרוב מסמנים הבעת ענין כלשהו במשתמש אחר – מעקב אחרי מעשיו או מה שיש לו לומר (טוויטר), הסתמכות על הטעם (רמקול) או הערצה והערכה למותג (עסקי, קבוצת ספורט וכדומה – פייסבוק). היחסים החד כיווניים הם מעשיים יותר ורגשיים פחות והם באים לשרת צורך – פנימי או חיצוני ובאופן כללי הם פחות אישיים ומאפשרים התפתחות של מובילים, גורואים ומותגים (אנשים לא מצפים שלאנס ארמסטרונג יעקוב אחריהם ולא נעלבים כשהוא לא עוקב חזרה)

• הרגשת משתמש – הקשר רגשי פחות, ודרש פחות מאמץ ליצירה, לכן הוא הופך לפרקטי יותר – אנשים שמעניינים אותי, נושאים שחשובים לי ומותגים שיקרים לי, אך מחר הכל יכול להשתנות – ההרגשה והשייכות נמוכים יותר.
• פרטיות – מכיוון שלא קשה להוריד ולהוסיף אנשים לרשימה, יש פחות בעית פרטיות – מראש הקשר לא מוסר מידע מלא על האדם, ואם ישנה בעית ספאם או חוסר נוחות קל למשתמש להסיר את הקשר, אין פגיעה רגשית (או שהיא נמוכה יותר) – ולעיתים קרובות הצד השני אינו אדם כלל (אלא מותג, גם בפייסבוק וגם בטוויטר).
• משמעויות טכנולוגיות (בעיקר עומס) - עקב השינויים התכופים יחסית קשה יותר לאחסן נתונים בזכרון המטמון (cache), והגרף האישי פוטנציאלית גדול יותר (משום שקל יותר לעקוב אחרי משתמשים ללא עלות רגשית). מצד שני, מכיוון שפלטפורמה חד כיוונית מאפשרת גורואים, מותגים וכו (משתמש אחד שמעדכן רבים), יש אפשרויות לאופטימיזציות מסוימות שקצת יקלו על העומס.
• השפעות על הפיד (חשוב במיוחד אם הפיד משמעותי באתר) - הקונספט של פיד חד כיווני שונה – הוא פיד מידע יותר מאשר פיד ענין אישי. מותגים לא מעניינים אותנו אישית – אנחנו מעוניינים במידע עליהם, מבצעים, חידושים, שינויים. כנ"ל גם גורואים – מענין אותנו מה הם יודעים ומה הם תורמים לנו. לכן קל יותר במערכת חד כיוונית לגרום לפיד מענין – אם סימנת מישהו כנראה שאתה רוצה לדעת מה הוא אומר. פשוט וקל. זו אחת הסיבות שאין משחקי פיד מענין, פיד חי וכדומה בטוויטר בניגוד לפייסבוק. בשלב מסויים, אם השירות שלכם הופך משמעותי ופופולרי, רשימות או תת סיווגים יכולים לעזור להבין את התוכן, אבל בגדול זה כל מה שצריך, וגם לטוויטר לקח זמן עד שהשירות הגיע לרמה שרשימות היו נדרשות.
• השפעה על השיחה באתר - בניגוד לשיחה מצומצמת או אפילו אחד על אחד, כשהיחס הוא חד כיווני השיחה באתר היא שיחת יחסי ציבור. הרבה אנשים רואים דברים שנכתבים, חוזרים עליהם ומגיבים, והכל פתוח.
• השפעה על תרגום הגרף החברתי לאתרים חיצוניים, הפצת מידע וכדומה - קל מאוד לתרגם את הגרף החברתי החוצה – אם שני המשתמשים קיימים בחוץ הגרף מתורגם, ואם לא אז לא – ואין השפעה מיוחדת. אם לדוגמא אתם מקימים אתר מותגים ומשתמשים בפייסבוק קונקט, קל לתרגם הערצה לעמודים לגרף מקומי אצלכם, ואין צורך לתרגם את הגרף החברתי כולו.

ומה בינהם?

ברמקול היחסים הים הם חד כיוניים מחוזקים – יחסי "סומך על" – שהם הרבה יותר קרובים לעוקב, אבל עדיין קצת יותר רגשיים. בילפ יש שילוב של חברים כמו פייסבוק, ועוקבים סטייל טוויטר – לדעתי רק מסיבות כרונולוגיות, משום שבעבר היו חברים בלבד ולאחר מכן הם הבינו שבאתר כמו ילפ או רמקול יחסים חד כיוניים הגיוניים בהרבה. בפייסבוק יש את שני סוגי היחסים – חברים בין אנשים והערצה בין משתמשים למותגים. כשאתם מתחילים אתר כדאי לחשוב טוב על המשמעויות של השירות שלכם ומה הוא באמת דורש – השקעה רגשית? ענין? פרטיות? השאלות האלה יכוונו אתכם לבחירה נכונה בסוג הקשרים. בחירה בשני סוגים שונים של קשרים היא גם אפשרית אם יש לה הגיון (מה שאנחנו רואים בפייסבוק יותר מאשר ילפ) – צריך תמיד לזכור שיש עלות לקשרים שונים בתוך אוה מערכת – הסיבוכיות עולה ולמשתמשים קשה יותר להבין את ההבדלים.

אז מה זה אומר?

התחלתי את הפוסט כתגובה לגל – אני חושב שהרתיעה שלו מלהצטרף כמעריץ למותג שהוא לא מכיר ("איך אפשר להעריץ דבר שלא מכירים? וגם אם כן, האם הערצה היא הדרך היחידה לעקוב אחר עדכונים בפייסבוק? בסופו של דבר הצטרפתי כמעריץ של “אחר” מאחר והפרויקט מעניין אותי מספיק כדי להתגבר על הדילמה. במקרים רבים אחרים סירבתי לבקשה.") היא יתרון ופגיעה במטרה ולא ההיפך – אחרת יש איבוד משמעות טוטאלי ליחסים באתר, אני משער שגם הכוונה המקורית של טוויטר היתה דומה – אדם אמור לעקוב אחרי מי שהוא מתענין בו ומעריך. לכן בסופו של דבר אני מסכים עם גל בהבחנה אבל לא בניתוח.

ולאורן אני לא מסכים כלל. כשהוא אומר "טוויטר ופייסבוק משעבדים את הטרמינולוגיה לטובת האידיאולוגיה" וטוען שהמטרה היא צבירת משתמשים הוא מתבלבל, לדעתי, בין מה שפייסבוק וטוויטר מנסים לעשות ומה שאנשים עושים בתכלס בפלטפורמה הזו. אם טוויטר ופייסבוק עצמן היו רוצות לעודד מספר יחסים חברתיים גבוה במקום איכותי היו להן דרכים קלות מאוד לעשות זאת – למעשה, שתי הפלטפורמות יוצרות כלים נגד עידוד שכזה באופן כללי משום שהוא מעלה, ברמה הבסיסית ביותר, את עלות השירות, ומוריד את האיכות. בקשר למילה subscriber – לדעתי יש לאורן טעות למרות שהיא מילה טובה מאוד – היא מילה שמדברת על מעקב או חברות אסינכרונית – לא בזמן אמת, ולכן היא אינה מתאימה לטוויטר או פייסבוק, אבל כן לRSS, או לעיתונים. כדוגמא אני יכול להגיד שאנחנו מעריצים (fans) של סדרות טלויזיה, ולא subscribers של סדרות, למרות שאנחנו רואים אותן ברגע שהן עולות לאויר.

העדכון האחרון של טוויטר (כתבה בטקרנצ') שמדבר על שינוי מנגנון הסטוסים החיים למנגנון התראות (שלבי ניסוי כרגע) מזכיר לי דיונים ארוכים על מהות עידכוני הפיד ברשתות חברתיות שעשיתי בזמן תכנון כמה אתרים חברתיים בעלי פיד. בפוסט אני מסתכל מנקודת מבט המיועדת למנהל מוצר של אתר אינטרנט ומנסה לנתח איזה אפשרויות פיד קיימות ובמה כדאי לבחור, מתי.

אני יוצא מכמה הנחות בסיס שאני לא מתיחס אליהן בפוסט עצמו: יש אתר, בחרתם שיהיה בו פיד, ולמרות שלא כתבתי על הפיד עצמו עדיין, המטרה בפיד באתר היא להראות דינמיות ותנועה, להחזיר אנשים שוב ושוב לאתר, להציף תוכן וולגרום לפעולות מסויימות.

בהנחה שאכן בחרתם להשתמש בפיד באתר שלכם, אני מאמין שאפשר לחלק את עידכוני הפיד לשלושה שלבים, לפי התקדמות האתר: פיד איטי, פיד פעיל ופיד מהיר מאוד. כדי לסבך קצת יותר את העניינים קיימים גם כמה סוגי פידים: פיד כללי לאתר (נשתמש בו למשתמשים לא רשומים בלי גרף סוציאלי או אם הפיד הסוציאלי איטי מדי), פיד חברים או נעקבים ופיד דברים מעניינים שמציף תוכן חשוב למשתמשים או לבעלי האתר. כיצד לבחור בסוג הפיד הנכון?

נגדיר קודם כל את האפשרויות:

פיד איטי: פיד מוגדר איטי אם בכל פעם שמשתמש נכנס הפיד לא השתנה משמעותית. הוא לא חייב להיות אחר בכל פעם אבל אם כל פעם שנכנסים הפיד נראה אותו דבר הסיבה לחזור פעמים רבות לאתר נעלמת, ומספר הביקורים החוזרים ירד. בהנחה שרוב האתרים אינם בין לאומיים לגמרי (לא כולנו פייסבוק) – אנחנו מסתכלים על 7 בבוקר עד 12 בלילה לערך, או 17 שעות פעילות. כדי שמשתמש יחזור לאתר פעם בשעה אפילו, על הפיד להתעדכן מעל 5 פעמים בשעה לפחות, או 90 עדכונים ביום. אני מאמין שפיד עדיין נחשב איטי ב10 עדכונים בשעה לפחות, ובגלל שיש עוד עידכונים בשעות הפחות פופולריות, אנחנו מדברים על בערך 200 עדכונים ביום – לפיד כללי (ראו למטה הגדרה של פיד כללי).

פיד בינוני: פיד מוגדר בינוני אם הוא משתנה הרבה, ובכל פעם שהמשתמש נכנס למערכת משהו אחר מוצג. הוא משדר דינמיות, אתר פעיל, או כל פעולה אחרת שבעל האתר מציף לפיד. הוא מניע לפעילות וגורם למשתמש לרצות לחזור ו"לא לפספס" את הפעילות. הכל כמובן בהנחה שהאתר מענין, אחרת הפעילות לא חשובה למשתמש. פיד בינוני מתעדכן גם אם חוזרים לאתר כל 10-20 דקות, ולכן למעשה פעיל לפחות פי 6 מהפיד האיטי – בערך 1200 עדכונים ביום לפיד כללי.

פיד מהיר: הפיד המהיר הוא פיד שעף ברוח הוריקן. גם אם המשתמש נמצא באתר כל כמה דקות הוא לא מצליח לקלוט ולקרא את כולו. המון מידע צף ורץ וכל הזמן קורים דברים. למרות שיש יתרונות לפיד כזה, משתמשים יקשרו לאתר, יפחדו להחמיץ ויחזרו יותר, הגבול בין פיד יעיל לפיד מתיש ומעצבן מתחיל להחצות כאן. הצפת המידע המסיבית, ההשקעה הנדרשת מהמשתמש והתסכול עלולים לגרום לתוצאה הפוכה ומשתמשים עייפים יתחילו לעזוב את האתר.

אחרי שהבנו את ההבדלים בין עומסי הפיד, נסתכל על התוכן. ישנם שלושה סוגים עיקרים: פיד כללי (כמו הפיד הראשי של טוויטר), פיד אישי (כמו הפיד האישי של טוויטר ומה שהיה הפיד של פרינדפיד, או פיד הlive של פייסבוק) והפיד שמציף תוכן (כמו הפיד החדשותי – news feed – של פייסבוק). נבדוק את ההבדלים בינהם ואז נמזג עם הקצבים שדיברנו עליהם למעלה.

פיד כללי: פיד ללא חלוקה או איפיון – פשוט מה קורה באתר. מתאים כמובן לאתרים בהם יש כניסה למשתמשים לא רשומים (לכן לפייסבוק אין בכלל אפשרות כזו) או שמסיבות כלשהן האפשרויות האחרות לא יעילות מספיק.

פיד אישי: פיד בו החלוקה מתבצעת לפי אפיון אישי כלשהו של המשתמש – הגרף החברתי (חברים או עוקבים), תחומי ענין, מיקום פיזי וכדומה.

פיד תוכן: פיד בו החלוקה מתבצעת לי אפיון האתר בצורה כלשהי – האתר מחליט איזה תוכן חשוב יותר להפיץ לפי פופולריות, ענין, מקום פיזי וכדומה ועדיפות ניתנת לתוכן כזה, כמובן עם איזה מימד של התישנות שהופכת תוכן לפחות רלוונטי.

אם נסתכל על שתי החלוקות (קצב הפיד וסוג התוכן) נראה שאנחנו יכולים להגיע למספר אפשרויות פיד שונות, לפי סוג האתר, העומס בו, גודל ורוחב הגרפים החברתיים ותחומי העניין וסוג הפעילות שהייתם רוצים לראות באתר שלכם. משמעות מהירות הפיד גם היא קצת מסתבכת והופכת תלויה ברוחב הגרפים החברתיים באתר שלכם – אם אנשים חברים של 4-5 אנשים באתר קשה יהיה ליצור גרף אישי טוב מספיק, וייתכן ששוה לעבור דינמית בין סוגי פידים לפי המהירות האישית של המשתמש – התלויה ברוחב הגרף שלו.

אם ניקח את המקרה של פייסבוק וטוויטר, היום יש שני סוגי פיד – חדשותי (תוכן) ואישי בפייסבוק וחדשותי (פיד כללי, כמעט לא בשימוש) ואישי בטוויטר, בשני האתרים קצב שינויי פיד גבוה לרוב (תלוי בגרף החברים, גודלו והיקפו) – העומס על המשתמש גבוה מאוד. כל שעה האתר משתנה לגמרי – ואם לא תחזרו לאתר כמה ימים הרבה דברים יתפספסו.

לשני האתרים האלה כבר אין את חובת ההוכחה לגבי הדינמיות שלהם – קשה לפספס אותה. גם הקריאה לפעולה מתוך הפיד גבוהה – התמונות והלינקים שחברים מוסיפים בשני האתרים גורמים לאחוזי הקלקה גבוהים יחסית. הרגשת השייכות, עקב הפיד האישי, גבוהה גם כן. במצב כזה שני האתרים עומדים בפני רצון להוריד את העומס מהחברים – ולכן פייסבוק עברה להתראות ולא עידכוני סטטוס חיים, ובטוויטר בודקים את האפשרות.

כשטוויטר עוד צריך היה להוכיח את עצמו כפלטפורמה חיה ודינמית, כשהגרפים החברתיים שבו היו צרים יותר ופעילים פחות, העידכונים היו חייבים להיות חיים – כדי להוכיח יכולת. עכשיו – נראה שהם עברו את הסף.

טוויטר ניצב מול בעיה נוספת – רוב קריאת הפידים שלו לא נעשית בכלל בשליטתו – אלא דרך תוכנות שולחן המשתמשות בapi. חוקי תוכנת השולחן (desktop) שונים במקצת ואני לא אגע בהן כרגע -אך אציין ששם העידכונים החיים הרבה יותר הגיוניים מאשר התראות בגלל יכולות שליפה, דיפדוף ואיחסון שונות לגמרי.

ברמקול הפיד בינוני בקצב, וכיום בחרנו בכל שלושת האפשרויות – כשהפיד הכללי הוא ברירת המחדל – משום שהגרפים החברתיים עדיין קטנים יחסית והתוכן המענין במיחד מוגבל ואיטי – תוצאה די צפויה מאתר שמתמחה בחוות דעת גולשים על עסקים שאינן נכתבות בכל יום ברוב המקרים – זאת אומרת שיכולנו לבחור בין פיד כללי בינוני או פיד אישי/תוכני איטי. מכיוון שעל רמקול עדיין להוכיח דינמיות ולגרום לפעולות משתמשים – פיד כללי נשמע הגיוני יותר. עם הגדילה בתנועה באתר אנחנו עוברים לאט לאט לפיד אישי, ובעתיד ייתכן שנשלב פיד תוכני המבוסס על מנגנוני ההמלצה המתוחכמים של רמקול.

אז מה יש לנו כאן? כדי לדעת איזה סוג פיד ואיזה סוג עידכונים אתם רוצים לאתר שלכם אתם צריכים להבין את התנועה, את המשתמשים ומה אתם רוצים להביע. גם אז, הפיד הוא מקום דינמי – הוא איזור השיחה הראשוני שלכם עם המשתמשים – וכשהרגלי התנועה באתר משתנים גם הפיד שלכם צריך להשתנות איתם.