פודקסט טוב נוסף של רברסים (האמת, המחלקה הסגורה, אבל מאיזו סיבה לא ברורה החליטו לא להפריד בין השניים) התחיל דיון מענין על מתכנתים מבוגרים יחסית (גילי קבע את הגיל 45 כמספר החשוב, אבל זה פחות משנה), והוביל אותי לפוסט הזה של משה קפלן, ומשהו בו הטריד אותי מאוד.

משה בחור חכם שכותב יפה. הוא אוהב את שיטת הפוסטים הרשימתית (כי ככה צריך לכתוב פוסטים טובים), ואני חייב לציין שלרוב אני אוהב לקרא את הרשימות האלה, הן מדוייקות, מעניינות ומוסיפות לי ידע. אבל הפעם משהו לא הקליק לי נכון, ניסיתי להבין מה ולכן החלטתי לכתוב את הפוסט הזה.

הבעיה עם אנשי תוכנה מבוגרים לא פשוטה. היא קשורה, בין השאר, לעובדה שהתחום שלנו כולו הוא צעיר, משתנה מאוד, וחוקים כללים עדיין לא ברורים בו. האם נסיון של עשרות שנים רלוונטי תמיד בעולם של פרדיגמות משתנות? מהי החשיבות של עדכנות מיידית בטכנולוגיות חדשות, ומהי החשיבות (במיוחד בעולם הווב) של שימוש אישי בשירותים חדשים (האם תוכל להיות מתכנת טוב אם אתה לא משתמש בפייסבוק? אם לא ראית את טרנטייבל?) – ואולי החשוב ביותר: בעולם הסטארטאפים המשתנה הדגש על חברתיות, כיף בעבודה ושיטות ניהול חדשות הוא גדול מאוד – האם באמת התירוץ הקבוע של "חוסר התאמה לאופי החברה" הוא כל כך לא רלוונטי?

יש הרבה תשובות טובות לשאלות האלה, יש מספר דיונים שיכולים לצאת מהן. יש אנשים שתמיד נשארים מעודכנים, פשוט כי הם אוהבים את מה שהם עושים. יש אנשים שבודקים כל דבר חדש שיוצא, ויכולים לספר לך לא רק מה חדש שם, אלא מי עשה את זה בעבר, טוב יותר או רע יותר, מה ההבדלים ולמה זה עבד וההוא לא. כאן הנסיון של השנים מתחיל לעבוד חזק, ומצאתי שאנשים כאלה נתקלים פחות בבעיה של "חוסר התאמה", אולי משום שהם יותר מתאימים גם ברוחם לאנשים צעירים? – מה שמגדיל את החשד שלי שחוסר ההתאמה הזו מוצדקת לעיתים ואינה קשורה ישירות לגיל – אלא לתרגיל.

הבעיה בפוסט של משה שהוא לא מסביר את האתגר בצורה נכונה אלא רק נותן את הפתרון, ומי שיעשה את מה שהוא אומר בצורה עיוורת לא יקבל תוצאות טובות מספיק. רן מזכיר את זה בפודקאסט בצורה יותר כללית: אם אתה אוהב מה שאתה עושה, קורא כל הזמן, נשאר מעודכן, תהיה בסדר. אני מסכים עם הגישה הזו. מישהו שואל שם (לא זיהיתי את הקול, אני חושב שזה גילי) אם זה לא מתיש עם הזמן – ועונים לו שלא. לזה אני לא מסכים: לפעמים זה מתיש. לפעמים אתה רוצה קצת לנוח ולתת חתיכת קוד טובה ולא לחשוב מעבר, אבל זה לא המקצוע שלנו. המקצוע שלנו דורש עדכון מתמיד. לפעמים זה מרגיש כמו רדיפה, אבל זה מה שאנחנו עושים. קוד פתוח משתנה מהר, תאהבו את זה או תשנאו את זה.

מה שחשוב זה להבין את העולם הזה, לקבל אותו ולרוץ איתו. זמן ונסיון בלבד לא הופכים אותך למתכנת טוב. אולי זו פרדיגמה שעבדה במקומות אחרים, אולי גם זה מעולם לא היה נכון, אבל אם אתם מתכנתים ורואים עצמכם עובדים במקצוע בעתיד – עשו לעצמכם טובה והפנימו את הדבר ה"קטן" הזה. אתם חייבים להתקרב לעולם התכנות כל יום מחדש כאילו הוא היום הראשון. לבדוק, להתעדכן, ללמוד. להשתתף.

רן בבלוג של נענע10 כותב על OpenId ועל הפתיחות של הרשת הישראלית לסטנדרטים חדשים כאלה ואחרים, נושא שאני מנסה לפצח כבר כמה שנים – מדוע האתרים הישראלים סגורים יותר לטכנולוגיות, שיתופי פעולה, וסטנדרטים חדשים, יותר מאשר אתרים גדולים ומפותחים בחו"ל? הייתי רוצה לחשוב, שלאתר קטן כמו תפוז, לדוגמא, יותר קל לנסות משהו חדש כמו OpenId, או RSS רציני שעובד טוב, מאשר לאתר כמו Yahoo, עם כל הכבוד לגודל של תפוז בארץ.

או לדוגמא, שאולי,רק אולי, מישהו שם ישים לב שתפוז לא עובד טוב עם FireFox3.

דבר נוסף שמשום מה אתרים ישראלים גדולים נוטים לעשות הוא להעתיק שירותים במקום להשתמש בהם – TWITTER, YouTube, וכו'. נכון, לפעמים יש מקום לעיברות של שירות שלא תומך טוב בשפה, בכיוון הטקסט, וכו'. אבל משום מה אצלנו זה קורה כל הזמן.

אולי זה קשור לאימוץ הטכנולוגי האיטי יחסית אצלנו – כתבתי בעבר שהתהליך מתקצר – אבל הוא עדיין קורה, והדרישה של הקהל לאימוץ מהיר יותר של נותני השירותים. הקהל האינטרנטי המתקדם הישראלי ממילא פונה לשוק האמריקאי (כפי שכותב רן בפרובנציאליות הישראלית, למרות שאני לא מסכים עם הסיבות שלו), ושאר הקהל.. זהיר יותר? איטי יותר? חושש יותר?

אולי זה קשור ללחוסר הרצון לשיתוף פעולה, הפחד מגניבה של משתמשים, מתחרות. זה מאפיין ישראלי מאוד חזק שאותו אני מזהה גם בדרך בה אנשים עובדים, משוחחים על רעיונות, סגורים ולא מפרגנים.

וכמו כל דבר רע, זה משתנה, והופך לטוב יותר. אנשים כמו רן בנענע10, או אנשים שפנו מחלום חו"ל לעבודה בארץ, מביאים את השינוי איתם. מענין כמה זמן ה יקח.