[תורגם ברובו מתוך הדושדוש]

תעמולה תמיד עניינה אותי. לא ברמה הגבוה של מה מנסים לשכנע אותי, או ברמה הנמוכה של למה, אלא ברמה היום יומית של איך עושים את זה. משהו בסגנון של דע את האויב, בנסיון מסוים שלי להשאר בעל רצון חופשי.

תעמולה נוצרת כדי להשפיע על הרצון והדעות של בני אדם, בכיוון שהוא המטרה של יוצר התעמולה. במקרים רבים, תעמולה היא בדיוק כמו שיווק – היא בנויה להשפיע עלינו ברמות האנושיות הנמוכות והרגשיות ביותר, איפה שהגבול בין תודעה ומודעות נגמר והבסיס שלנו כחיות מתחיל.

הנושא הופך להיות חשוב יותר ויותר בתקופה זו של עודף מידע. יש כל כך הרבה דברים לדעת ולקרא ברשת היום, נגישות למקורות שלא היו מעולם וכמות שקשה לנו להתמודד איתה. הפתרון מגיע לרוב בשיטות שיטוט וקריאה מהירה כשאנחנו עוברים על כתבות, בלוגים, ורשתות חברתיות. הבעיה היא שתעמולה טובה חיה על התכונות האלו של הריפרוף. כדי להיות יעילים יותר, אנחנו פותחים פתח רחב להיות מושפעים בקלות מידי אנשים שיודעים איך לעשות את זה.

הנה 7 שיטות תעמולה בסיסיות. אני כותב אותן כאן כי זה חשוב להכיר אותן, כדי להיות אדם בעל יכולת ניתוח והגנה:

1. כינויים – קישור של אדם למושג שלילי. המטרה היא לגרום לכם לדחות מישהו ללא בדיקה עמוקה של העובדות. לדוגמא ,'טרוריסט', 'פשיסט', 'נאצי'.
2. הכללות נוצצות – ההיפך מכינויים. שימוש במונחים מטושטשים וכללים שאנחנו מעריכים מאוד. ההכללות הללו פועלות על הרגש שלנו, כמו 'חופש', 'כבוד', 'אהבה'. השיטה הזו עובדת משום שהמילים האלו מובנות באופן שונה צל כל אחד מאיתנו, אך לכולן אותה השפעה חיובית.

כשמציינים דמוקרטיה, כולנו חושבים על ההגדרה האישית שלנו, שלמדנו בבית, בבי"ס, מחברים. ההנחה הראשונה שלנו היא שהאדם מולנו מדבר על אותם ערכים, ולכן אנו פחות חשדניים.

3. העברה – טכניקה ידועה להעברה של אמינות, סמכות ואישור של משהו שנחנו מכירים למשהו שהתעמולתן רוצה שנקבל. הביצוע נעשה ע"י שימוש באיכויות של האדם, הסמל ע"י חיבורים ויזואלים או מחשבתיים.

שימושים בדגלים, סמלים לאומיים, צבעים של קבוצות וכדומה גורמים לנו בצורה ישירה להרגיש בצורה שמפעיל ההעברה רוצה שנרגיש.

4. עדות – שימוש בנסיון, אמינות, סמכות וכבוד שאנו חשים לאדם מסויים כדי לתמוך במוצר או במטרה מסויימת. עדויות פונות לצד הרגשי ולא השכלי משום שהם מאפשרות קבלה של מונחים ללא הצדקה אמיתית.

"הרב אומר".., "ראש הממשלה אמר.." וכדומה נותנים לגיטימציה שהיא לא תמיד נכונה.

5. אנשים פשוטים – התעמולתן מציג עצמו כאיש פשוט בדיוק כמו הקהל שמקשיב לו, ומראה שהוא מבין יותר לליבם, מכיר את הבעיות שהם מתמודדים איתם וכדומה. ההצגה כאיש פשוט נעשית ע"י שימוש בשפה ומנהגים המתאימים לקהל הצופה.

6. ערימת כלפים – שימוש בדגש על צד אחד של הוויכוח כדי להוכיח את הנקודה, ובו בזמן הורדה בתשומת הלב לטיעון הנגדי של הוויכוח.

7. הצטרף לקבוצה – הטיעון הבסיסי ש"מכיוון שכולם עושים את זה, כדאי גם לכם". בני אדם הם עדריים, ורוצים להיות בצד המנצח. אם כולם עושים משהו, אי אפשר להפסיד באמת.

רוב החומר מגיע מתוך בקרה על תעמולה. מענין שבישראל מעולם לא חשבו שכדאי שאנשים יהיו ביקורתיים יותר על מה שאומרים להם.

שימו לב למידע שאתם מקבלים כל יום. זהו את התעמולה, זהו את המקור, והזהרו בלקיחת ההחלטות שלכם.

healthmed, בלוג רפואה שאני רשום עליו, כותב על מיגרנה וכאבי ראש. מכיוון שזה נושא קרוב לליבי, והוא מכיל כל כך הרבה אמונות תפלות (אוף כמה כאלה אני רואה כל יום) החלטתי לכתוב על זה קצת.

לפי מילון אוקספורד, כאב ראש הוא:

כאב מתמשך בראש"

אממ. כמובן. כאב משתנה במשך, בעוצמה, וחלוקה של הכאב בראש. לכולנו יש כאבי ראש מדי פעם.

ומהי מיגרנה?

מיגרנה היא כאב חוזר ופועם שמופיע לעיתים קרובות עם בחילות והפרעות ראיה

מיגרנה לרוב מופיעה בצד אחד של הראש (אצלי, ימין..) עם או בלי סימפטומים לפני הכאב, שיכולים להיות הפרעה בראיה עד איבוד זמני של ראיה, בחילה, הקאות, ורגישות לאור. סימפטומים נוספים שאני מכיר מנסיוני: שינוי צבע העור בפנים, הרדמות של חלקים בפנים, רצון לא מוסבר למזון מסויים מאוד (אממ.. במבה) ועוד. נראה שהסימפטומים האלו הם אישיים מאוד.

בתכלס, מיגרנה היא כיווץ ואז התרחבות כלי הדם בראש, דבר שגורם לשינוי מהיר וקיצוני ב לחץ הדם בראש. השינוי הזה גורם לכאב. לא ברור בדיוק מה גורם למחלה הזו.

סתם, שתדעו.

מכל סיכומי השנה – זה מצא חן בעיני ביותר:

הומו סאפיינס – הרעיונות המעניינים ביותר של השנה

שימו לב ל"חתולים מחשבים את קיצנו לאחור".. ממש מדע בדיוני.

בשיחה עם ידידה שמתעסקת בשחיתות עלה הנושא של פוליטיקאים (כמובן) ובין השאר עלה שמו של אולמרט. דיברו והחלפנו דעות בענין, והיא טעמה שאחד הדברים הקשים ביותר לדעתה בנושא של אולמרט הוא חוסר התגובה וחוסר העמידה על דעותיו, או טעויותיו, או כל דבר אחר מצידו.

גיל גרינגרוז כותב על למה קשה כל כך להיות ספקנים?ומסביר מה בני אדם זוכרים ולא זוכרים. חוץ מאשר שהמאמר מרתק (כמו תמיד) כולו, על אנשים שמואשמים בכל דבר, גיל אומר שלא כדאי להם לומר שהם לא אשמים (כך שאולמרט צודק בזה) אבל גם לא כדאי להם לשתוק. הוא ממליץ על השיטה הישנה של שרון, פשוט למצא משהו אחר מענין יותר (אולי סוף סוף יהיה שלום? אולי שלום יכול להגיע רק כתוצאה משחיתות? אממ…)

מה שמפחיד יותר היא האפשרות לסחק עם המוח והזכרון של בני האדם בפשטות כזו. כולנו מעין מכונות שאפשר לתכנת, ואנחנו בטוחים שיש לנו זכות בחירה. המדע היום מגיע למקומות שמאפשרים את ההבנה הדרושה לתכנות, ובקרוב ייתכן שיאפשר את התכנות כולו..

מייקל שרמר, מייסד האגודה הסקפטית,  מדבר על על אנשים ומה שהם מאמינים (שימו לב לקטע המטורף בסוף עם השיר ):