די, שלושה חודשים עברו להם מהר, כתבתי הרבה פחות פוסטים אבל קידוס באויר (אמנם עדיין תחת בדיקות מעמיקות אבל באויר), והיםו האחרון שלנו בג'נקשן32 הגיע.

הרבה אנשים שואלים אותי מה זה ולא בדיוק מבינים.. הצומת היא חלל אורבני שנוצר ע"י קרן הון הסיכון ג'נסיס לסטארטאפיסטים תחת הרדר ותחת הוצאות כספיות גדלות, ומאפשר לנו לקבל משרד משלנו (מקום קבוע שאפשר להשאיר בו ציוד כמו מסך וכו), רשת וקפה – והכל ב200 ש"ח בחודש, שזה יותר דמי רצינות מכל דבר אחר. בנוסף, השהות עם אנשים שמתמודדים עם אותם דברים כמוך, עם עליות ומורדות בחיי המיזם, עם מתחרים שבאים והולכים, רצון וצורך לגייס, ליצור מוצר, לשווק – אנשים מכל הסוגים והמקצועות, מנוסים או חדשים – מעניקה הרבה מאוד, ולי אישית נתנה הרבה יותר ממה שחשבתי לפני שהכל התחיל.

שלושה חודשים אחרי המיזם שינה שם, שינה מראה, נוצר. הרבה מזה בזכות הjunction, המקום, האנשים שנמצאים כאן, וגנסיס (כולל מיקה ובן שעזרו לנו כל הזמן, אירגנו אירועים ונתנו את חוות דעתם).

אז תודה, ואני מקווה שאוכל לתרום בצורה דומה בעתיד..

הצומת היא מקום מושבי החדש. זה נשמע קצת יותר גרוע ממש שזה באמת – הצומת, מבית ג'נסיס, היא חלל יזמי המושכר לסטארטאפיסטים בבוטסטארפ (לפני שגויס כסף) ומספק מקום עבודה נוח, אינטרנט, קפה, מקום לפגישות, וסביבה יזמית טובה לאינטראקציות עם יזמים אחרים – בנושאים טכניים, כללים, מוצר ואסטרטגיה. סה"כ – פתרון נהדר לכולם.

בין השאר, יש בצומת פגישה שבועית פתוחה לקהל בנושאים מגוונים (מהקמת סטארטאפ עד כיצד מעצבים ui) – אם אתם מעוניינים להגיע צריך להרישם במיטאפ. הפגישה האחרונה אירחה את דנקן סטיוארט (Duncan Stewart) מדלויט קנדה, שדיבר על התחזיות שלו לעתיד הטכנולוגי.

אז לרוב אני לא אוהב מפגשים על תחזיות. או שהן ברורות למדי, או שהן חסרות בסיס לגמרי. או שהן כלליות ברמה כזו שלא משנה מה יקרה תמיד אפשר לומר שצדקת. מה שאהבתי בתחזיות של דנקן שהן היו מאוד מנומקות – גם אם חלקן היו די ברורות וזו לא הפעם הראשונה שאני שומע אותן, הסיבות היו מקוריות, הלוגיקה מאחוריהן בריאה ויכולתי מאוד להתחבר. הדנקן הזה בחור חכם. ומצחיק.

המצגת נשלחה אבל התבקשנו לא לחלוק אותה, אבל אל דאגה, אתם יכולים למצא אותה כאן.

• יותר מחצי מהמחשבים אינם מחשבים כבר. אפילו לא לפטופים. רוב האנשים משתמשים במחשב ל5 דברים: גלישה באינטרנט, אימיילים, משחקים, וידיאו ורשתות חברתיות. בשביל זה לא צריך מחשב, והפתרונות של טלפונים חכמים ובעיקר טבלטים (ipad וכו) – קטנים, לא יקרים, בעלי בטריה חזקה ומסך מצויין – נותנים פתרון שאינו רק משתווה אלא אפילו עדיף.  התחזית אינה ששוק המחשבים ייפול, אלא ששוק הטבלטים יגדל מעליו. כולם זוכים.
• לא יהיה מנצח בזירת מערכות ההפעלה. כשמיקרוסופט קמה לא היו לה מתחרים אמיתיים, זה אינו המצב עכשיו. מיקרוסופט ונוקיה הם שחקן חזק מאוד בתוכנה וחומרה. אנדרויד כבר חזק מאוד ולאפל יש כוח שלא יעלם במהרה. אפילו בלקברי לא יכול להעלם – היתרונות שלו במקומות מסויימים גדולים מדי. בסופו של דבר אנחנו הולכים לקראת פילוג של מערכות שלכולן חלק גדול מדי מכדי שנוכל להתעלם ממנו. במילים אחרות: היו מוכנים לתמוך בכמה מערכות הפעלה.
• אם אתם חושבים לפתור את הבעיה הקודמת ע"י פתרונות ווב (אפילקציות ווב מוכנות לטלפונים) – תחשבו שוב. הרמה שלהן לא מתקרבת לאפליקציות אמיתיות המותקנות על המכשירים.
• מכירת הטבלטים תבלוט במיוחד בתחום באנטרפריז, איפה שעד כה מחשבים קטנים וטלפונים לא באמת הצליחו לחדור. במיוחד כדאי לשים לב לתחומי הרפואה (איפה שקל יותר להסתובב עם טבלט, לחלוק מידע ו… כן.. לנקות את המסך אחרי שכולם נוגעים בו), תחומי הריטייל (חנויות שתספקנה פתרונות קיוסק, הסברים ועוד למי שנכנס לחנות) וככלי עבודה שימושי לאנשי שטח.
• טלויזיה כאן להשאר – האינטרנט לא הורג אותה אלא משלים אותה. אנשים לא אוהבים מיזוג של מידע לתוך הטלויזיה שלהם אלא מעדיפים אותו זורם בצד, ולכן אנחנו רואים גידול בגלישה תוך כדי צפיה. שאלתי האם תרגום בגוף הסרט לא מוכיח אחרת (דוברי האנגלית תמיד לא מודעים לעולם החיצון..) והוא לא ממש ענה לי על השאלה הזו, אז לא בדיוק ברור לי על מה הוא מתבסס, אבל ככה זה נשאר.
• וופי (wifi) חודש לרתות ריטייל. אם פעם הם ראו בגלישה בחנות איום (השוואת מחירים וכו) וניסו לחסום את הגלישה, היום הם מבינים שחסימת הגלישה רק גורמת לאנשים לצאת החוצה מהחנות כדי לקבל קליטה, ולקוח שיוצא פיזית מהחנות שלך זה הדבר הרע ביותר שתוכל לעשות. במקום זה הם מגבירים את השימוש בwifi ונותנים פיצ'רים משלימים: מציאת דברים בחנות, השוואת מחירים (ממילא רוב המחירים דומים ואם לא, זה לרוב לא שווה לצאת מהחנות ולחפש במקום אחר) – וכן המלצות, הצעות ומבצעים. בקשר למידע על פריטים דנקן אומר שכנראה הפתרון יהיה nfc כי wifi לא מדויק מספיק.

כחלק מהתפקיד שלי כCTO בקלאריזן אני אחראי על בניית שיתופי פעולה בעלי בסיס טכני-מוצרי עם בעלי ענין וחברות אחרות. שיתופי הפעולה האלה מגיעים ממקורות שונים: לפעמים פונים אלי בהצעה, לפעמים לקוחות מבקשים, ולפעמים יש סיפור מסויים שמגיע מאצלנו, איזשהו צורך עסקי או צורך מוצרי שאפשר להשלים בשיתוף פעולה עם חברה כזו או אחרת.

שיתופי פעולה הם ענין יקר. יש את הצורך לפתח משהו שהוא נכון קונספטואלית, לפתח אותו ברמה הטכנית והעסקית הגבוהות ביותר – הגמישות בתיקונים ובשינויים נמוכות מאוד, יש לעורר ענין במקום אחר (אחד לפחות) מאשר החברה שלכם, להוביל תהליך מקבילי בחברה שלך ואצלם, לדאוג שכולם נמצאים באותו מקום, ואז לפתח במקביל בשני מקומות מסונכרנים, כשלרוב לכל אחד יש סדרי עדיפויות שונים ומשתנים. תמיד יהיה קשה וארוך יותר לפתח שיתוף פעולה כזה מאשר לפתח משהו פנימי בעל אותו סדר גודל. באחת הפגישות שלי עם הCTO של חברה אמריקאית גדולה בעלת שווי של מאות מליוני דולרים לפני מספר שבועות הם אמרו לי שהם לא מסוגלים לסיים יותר משלושה שיתופי פעולה בשנה, וגם זה לא קל בשבילם. אם חשבתם שתפתחו API ומשם הכל יעוף אז צפויה לכם אכזבה. אני מציע לפתח את הגירסה הראשונה יחד עם מספר שותפים כדי להבין היטב מה הצורך ואיך אתם ממלאים אחריו.

מכיוון שזה המצב, חייבים להחליט על איזה שיתופי פעולה הולכים ועל אילו לא כדאי, או מהי העדיפות – וכדי להגיע לעדיפות הזו, צריך להבין מדוע, בכלל, אנחנו עושים שיתופי פעולה.

בסטארטאפ, לרוב תעשו שיתופי פעולה מאחת הסיבות הבאות:

1. יתרון תחרותי – השלמת הסיפור (use case)
2. הרחבת שווקים וערוצים
3. רגל בדלת – הפיכה לחלק בלתי פריד בחיי המשתמש

אני רואה בכל אחת מהדרכים מעין תוספת וירטואלית לחלק אחר בחברה שלכם: מכירות, שיווק וCustomer Success:

יתרון תחרותי

מדוע הלקוחות שלכם משתמשים במוצר שלכם? משום שהוא פותר בעיה מסוימת. לפעמים הוא פותר בצורה הטובה ביותר, לפעמים בצורה בטובה ביותר שיש, או בשילוב הנכון של שלמות הפתרון למחיר. כל מוצר והשוק שלו. בכל אחת מהסיטואציות, יש אפשרויות ל”השלים את הסיפור”, או את הדרך שבה המשתמש שלכם משתמש במוצר (use case) – בצורה טובה יותר או בצורה משלימה. לדוגמא, אפליקציות בטוויטר שאפישרו להוסיף קבוצות לפני שטוויטר עצמו תמך בקבוצות נתנו פיתרון לבעיה, וזו אחת הסיבות שאפליקציות רבות הפכו לכל כך פופלריות. זו גם הסיבה שלבסוף טוויטר עצמם הוסיפו תמיכה בקבוצות. לפעמים ישנם סיפורים שתוכלו להשלים רק ע”י אינטגרציה עם שירותים אחרים (כמו שקלאריזן התחברה עם intacct, כדי להשלים את הצורך בדיווח מהיר ומדויק של העבודה לשירות הבילינג בחברה), או שירותים חדשים לגמרי כמו משחקים מבוססי רשת חברתית – התלות בין המשחק והרשת יוצרת שירות חדש שכל אחד משהירותים בעצמו לא סיפק. אני מתיחס לשיתופי פעולה כאלה כתוספת לגוף המכירות שלכם, משום שהוא מאפשרת למכור יותר ובסכומים גדולים יותר.

הרחבת שווקים וערוצים

כיצד אתם מגיעים ללקוחות שלכם? איפה הם נמצאים, איפה נמצא השיווק שלכם ואיפה הוא מתרכז? ישנן אינטגרציות מסויימות שאינן משלימות סיפורים, אבל מאפשרות לכם להתחבר לערוץ חדש. שווקי האפליקציות הרבים הם דוגמא לכך: בעבודה מינימלית אפשר להתחבר לGoogle App Market, או SalesForce AppExchange. החנות של אפל אינה פתרון כזה, משום שאי אפשר ללכת בלעדיה (בצורה חוקית). זהו חיזוק לגוף השיווק שלכם.

רגל בדלת

לפעמים שיתוף פעולה מאפשר לכם להיות שם בשביל הלקוחות שלכם בצורה כזו שעלות השינוי בעתיד תהיה גבוהה מדי.זה אולי לא פתרון פופולרי אבל הוא עובד. עלות שינוי ממוצר טוב היא תמיד גבוהה – אפילו אם העלות פסיכולוגית בלבד. התחלתי להשתמש בTeetDeck כשהם התחילו לתמוך בקבוצות. היום כולם עושים את זה, אבל אלא אם תהיה סיבה אחרת מאוד טובה, אני אשאר עם התוכנה הזו. גם החיבור שלנו עם intacct הוא כזה: ברגע שכל המידע עובר חלק לגוף הכספים אצל הלקוחות, יהיה קשה יותר לשנות – אם מנהלי הפרוייקטים יבקשו להחליף אותנו בתוכנה מתחרה הם יצטרכו אישור של אנשי הכספים משום שאלו עובדים בנוחות רבה עם תוכנת Intacct ומקבלים נתונים באופו מהיר ושותף מקלאריזן. זהו חיזוק לגוף הCustomer Success שלכם.

לסיכום

כל האמור נכון לאינטגרציות שאתם עושים ולAPI שאתם פותחים לאפליקציה שלכם. אם אתם לא רואים אפשרות שמשתמשים ישתמשו בAPI שלכם לסיבות האלו, או שהיכולות שאתם מספקים לא מאפשרות את השימוש הזה – תחשבו שוב. בניית מערכת שותפים היא תהליך יקר ומסובך, ואתם צריכים סיבה טובה מאוד בשביל להתחיל בו, משום שברגע שהוא בחוץ קשה מאוד לחזור חזרה.

בניגוד לסדר יום קבוע, פחות או יותר, בזמן ניהול והתנהלות פרוייקט פיתוח, יש זמנים בהם הפיתוח או התמיכה שלכם עובדים במצב חירום. מנהל פיתוח טוב צריך לחשוב כל הזמן איך לא להגיע למצב הזה, אבל לכולם זה קורה בשלב כזה או אחר, ומה שחשוב לדעת – שלפעמים לתקופה מסויימת, חוקי המשחק חייבים להשתנות. ישנן כמה נקודות חשובות שכדאי לחשוב עליהן בתקופה כזו, ואנסה לפרט את אלה שלדעתי הן החשובות ביותר, אבל אחת מהן בולטת במיוחד:

זהו משחק של אנשים. זה הזמן לשים לב טוב יותר לדרך שבה אנשים חושבים ובעיקר מרגישים. זה הזמן להיות קשוב, לשים לב למצוקה, לעייפות, לחוסר הבנה וחוסר תקשורת. האוייבים הגדולים שלכם כמנהלים בתקופה כזו הם פאניקה (או הרגשה של פאניקה) וחוסר מוטיבציה של עובדים. בתקופה לחוצה וקשה יש קבוצות שמתאחדות ויוצאות חזקות מול הבעיה, ויש קבוצות שיוצאות שבורות. משחק האנשים הוא זה שיקבע.

הנה עוד כמה נקודות שתעזורנה לכם לעבור את התקופות האלה:

• המטרה בזמן קריטי היא השרדות – מלחמה יום יומית לקראת מטרה מסוימת: גירסה חדשה, ייצוב, פתרון בעיית לקוח או זכייה במכרז חשוב. לא תמיד אפשר לתכנן מעבר לשבוע, לא תמיד אפשר לתכנן מעבר ליום. חשוב לדעת לחשוב תוך כדי ריצה.
• למרות שחושבים תוך כדי ריצה, אסור לשכוח לתכנן. אפילו אם זו תוכנית זמנית, אפילו אם אתם רגילים לתוכניות ארוכות ואי אפשר כרגע – אפילו תוכנית של מה הדבר הבא ומה אחריו, חשובות.
• בכל תוכנית הכינו, לפחות מחשבה וקווים כללים, מה יקרה אם התוכנית לא תסתדר. אתם במלחמה, רוב הסיכויים שהיא לא תסתדר. המטרה העיקרית של תכנון התוכנית היא שתסדרו את המחשבות שלכם ושל השותפים שלכם. המטרה המשנית היא תוכנית.
• אנשים שונים זה מזה. יש כאלה שיקבלו שינוי בקלות, יש כאלה שלא יוכלו להבין אותו. יש אנשים שיבינו שהשינוי הוא זמני, יש כאלה שיקבלו אותו כמו שינוי לנצח, ינסו לפצח את ההגיון ואת התפיסה לזמן הרחוק – שלא תמיד נמצאת שם. יש אנשים שילחצו ויש אנשים שיאהבו את התקופה הזו. עליכם לנהל ולהתנהל מול כל אדם בנפרד לפי מה שנוח לו. אדם שחי קביעות ונהלים לא יסתדר בקלות במצב של כאוס מסויים, עליכם לדאוג לאנשים הללו ולשתף אותם בתהליך.
• זה אולי לא הזמן, אבל זה הכרחי: עלייכם לבטוח באנשים שאתם עובדים איתם. כנראה שלא תוכלו לשלוט בהם – תנו להם להביע את עצמם, אבל דאגו באופן שוטף לסנכרן את כולם – אפילו פעמיים שלוש ביום.
• כשאני אומר לסנכרן את כולם אני מתכוון את כולם: מטרת ישיבות הסינכרון אינה לסנכרן אתכם דווקא.
• שמרו על גישה פתוחה ושתפו אנשים כמה שיותר, לעולם אינכם יודעים מאיפה ידיע הפתרון.
• מצד שני, נסו לשמור על הסינכרון בצורה לא רשמית – בלי 4 פגישות יומיות של שעה כל אחת.

ברגע שהבנתם את הדברים הכללים האלה, נסו להבין מה כדאי לפתור קודם. ארגנו רשימה של כל הדברים שעליכם לפתור או לבצע, מה שנקרא bucket או backlog. ישנם שני סוגי מעברים שתמיד כדאי לעשות כדי להבין מה עומד מולכם: המוצר צריך להגדיר מה יותר חשוב, והפיתוח (כולל הQA כמובן) להגדיר מה יותר קשה. חשוב שגם הQA יהיה מעורב, משום שלעיתים יש פתרונות קלים שגוררים בדיקות רבות ומסוכנות.

כשמגיעים לקביעת סדר העבודה, אני ממליץ ללכת לפי השיטה של חשיבות\קושי – סדרו את כל הפעילויות שאתם צריכים לעשות לפי סדר החשיבות שלהן, וסמנו את הקושי לכל אחת – עכשיו התחילו לשחק בסדר – משימות חשובות וקצרות קודם, וכן הלאה. שימו לב! זוהי מחשבה ושיטה שונה בדיוק מתהליך SCRUM אשר מדבר על פתרון הבעיות הגדולות קודם, ולא במקרה – אתם לא בתהליך פיתוח רגיל, אתם מנסים להוציא משהו מהר ועכשיו. אז זה לא הזמן להתקע על משימות כבדות – אלא אם הן הכרחיות.

נסו להלחם בתוספות המסרבלות את התהליך. אנשים רבים ינסו להוסיף עוד ועוד עמודות לרשימה הזו: עדיפות, קריטיות, רגרסיות, באגים מלקוחות וכו – ככל השתוסיפו יותר תפגעו יותר בסינכרון של הצוות כולו ותאבדו יעילות שכה חשובה בזמן הזה. נציג המוצר ונציג הפיתוח צריכים להתחשב בכל הדברים הללו כשהם קובעים עדיפות וקושי, אבל בסופו של דבר חשוב שיצא מדד אחד: מה צריך להפתר קודם. חשבו על זה בצורה פשוטה: העובד חייב להגיע לשולחן ולראות מולו שורה של דברים מסודרים לפי הסדר עליו לבצע עכשיו. פשוט.

[הערה: זהו אינו פוסט פירסומי לקלאריזן, אבל אני כן משתמש בחברה כדי לתת דוגמאות מסויימות, פשוט כי קל לי יותר]

בשיחה עם חבר שמקים בימים אלו את הסטארטאפ שלו, אחרי שנים של כיהון כסמנכ”ל מכירות בסטארטאפ מצליח אחר (יש לו כבר מימון לחברה החדשה, תודה ), הוא הסביר לי בין השאר על מערך הIT של האירגון הקטן שלו. זוהי חברה בראשית דרכה, עם שני עובדים, 3 ספקים חיצוניים, 2 סטודנטים שעובדים מצרפת בתחומים שונים, וכמה חברים שעוזרים בכמה משימות שונות ומשונות. בלי הבנה טכנולוגית עמוקה אבל עם המון הגיון טוב ופרקטיות, הוא מוצא את עצמו לאט לאט עובר למערך ענן (cloud) ומשתמש בשירותי תוכנה כשירות (SaaS) – וענין אותי התהליך שהוא עבר והיתרונות שהוא מוצא ומגלה. אספר בכמה מילים את את הלקחים הראשוניים שלו, אבל אתחיל בהסבר קצר:

הענן – Cloud – הוא האיזור הוירטואלי שיושב מחוץ לאירגונים, ומשתמש כמעין מחשב חיצוני. הרעיון מאחורי השם “ענן” הוא שלמעשה, למרות שהאירגון מתיחס למחשב החיצוני כדבר אחד, עומדים מאחוריו מחשבים רבים (חווה) וכוח חישובי רב, המאפשר בין השאר אבטחה, גיבויים ומהירות ביצועים בעלויות נמוכות בהרבה מאשר מחשב כזה היה עולה לאירגון – מהסיבה הפשוטה שענן משרת לקוחות רבים ומנצל זמנים שמחשב יחיד היה יושב ללא מעש (idle) באותו מחיר. ישנן מספר חברות שמשכירות עננים לחברות אחרות, וישנן חברות שבונות את הענן בעצמן.

שירותי תוכנה כשירות – SaaS – Software as a Service – הוא השם לשירותי תוכנה עצמם שמספקות חברות חיצוניות, לעיתים קרובות ע”י שימוש בענן, כשכל אירגון מקבל למעשה שירות מלא (IT, פיתוח, עידכונים, שירות וכו) במחיר חודשי ולא בהתקנה חד פעמית, וכך גם נחסך הצורך באנשים המכירים את הפרטים הטכניים של התוכנה. שירותים כאלה שכולנו מכירים הם gmail, לדוגמא – בעוד שבעבר כל הדואר ישב בתוכנה מקומית במחשב, עכשיו הדואר יושב בתוכנה שהיא שירות (gmail), שיושבת על הענן של גוגל.

החבר התחיל להקים את החברה, במימון עצמי בזמנו, עוד לפני זמן מה. כשהדברים התחילו להיות רציניים יותר, והוא היה זקוק לתשתיות, חשבנו אם כדאי להקים מערך דואר, לדוגמא, לשכור שירותי exchange, כולל רשיונות וכו, או לקחת Google Apps For Domain, שהם שירותי דואר מלא (די דומה לג’ימייל) לאתר (או חברה), שירותי מסמכים ועוד. בזמנו הדברים החשובים ביותר היו המחיר, יכולת התפעול (חיבור לנייד לדוגמא), המהירות והאמינות. אל מול הפחד מפני שירות לא מוכר, המחיר היה זה שניצח לבסוף, וכן היכולת לבדוק את השירות בצורה חינמית. Google Apps נבחר.

כשדברים התקדמו וכבר היתה התחלה של מכירה, קשרים ולקוחות, הגיע השלב השני. זה כבר היה קל יותר, הפחד היה קטן יותר, וSalesforce.com נבחר. זהו שירות כתוכנה לאנשי מכירות המנהל את כל המעגל של המכירה, אנשי קשר, וכו. הוא גם מתחבר בצורה אוטומטית לשירותי הדואר של גוגל שנבחרו מקודם, מאפשר חלוקת קשרים עסקים לתיבת הדואר וכו. הוא התחיל לנהל משימות פשוטות בתוך השירות הזה.

כשהתחילו המשימות להיות מורכבות, תלויות, זמנים ופרויקטים, תמחורים וכדומה, החבר הלך למשהו מוכר: msproject, תוכנה לניהול פרוייקטים שולחנית (ז”א, מותקנת במחשב האישי) המנהלת את הזמנים והמשימות בצורה יפה מאוד. התוכנה נתנה את מה שהיא היתה צריכה, אבל כשמתרגלים לSaaS כבר קשה אחרת: לא היה לה חיבור לSalesforce ולא לגוגל, הוא לא יכל לשתף את הספקים הרבים שהוא עובד עימם בתוכניות ולא יכל לראות את ההתקדמות שלהם בקלות. לא היתה לו גישה למסמכים שהיו בגוגל, לא היתה לו דרך לשתף את שמות הלקוחות והפרוייקטים לSalesforce. הדרך היחידה שלו להבין מה קורה היה בשיחות רבות עם הספקים השונים, דבר שלקח זמן רב ומאמץ.

כשדיברנו הצעתי לו לנסות את קלאריזן. מעולם לא ראיתי כלי שיכול להתחבר בקלות כזו לצורך ברור כזה – יש לנו חיבור לעבודה salesforce ולמסמכים בגוגל, יש לנו אפשרות לתת חשיפה לפרוייקט לספקים, כולל שיתוף של אבני דרך ומשימות. כמובן שכל ניהול הפרוייקטים דומה לזה הנעשה בmsproject, אבל היכולת שלנו להתחבר הלאה לשירותים נוספים, לחלוק מידע, וכן המחיר הזול יחסית לרשיונות של msproject, כל אלה יתרונות יחודיים של הענן, הקפיצו את הפתרון הזה כפיתרון אידיאלי למקרה שלו.

זהו לא פוסט מכירתי לקלאריזן – ולכן אני מפרט רק את היתרונות הברורים שיש לקלאריזן, ולא את כולם, באותו האופן שאנחנו התחברנו ישנן עוד חברות שעושות דברים דומים או אפילו זהים, אבל זהו כן פוסט שמנסה לתאר את היתרון המובנה, עוד לפני שהלכנו רחוק מדי, ליתרונות של הענן ושירותי תוכנה חיצוניים. אין פתרון מקומי שבכלל מאפשר דבר דומה, לא במחיר, לא בזמינות, ולא באפשרות לנסות, לבדוק, והידעיה אם השירות עובד או לא (לקלאריזן, ולרוב אם לא כל המתחרים בענף, ישנן הצעות של מספר ימים חינמיים בשירות לפני הקניה).

אז מה היה לנו כאן? תוך זמן קצר הסטארטאפ קיבל הרבה מאוד יתרונות רק ע”י בחירה באלטרנטיבה “עננית”: מחיר התוכנה, מחיר אנשים השירות, הוא אינו צריך אנשי IT כלל, הוא מקבל אבטחה ברמות שקשה להגיע אליהן באירגון קטן, גיבויים ונפחים גדולים ואפשרות גישה מכל מקום – וחשוב ביותר: אפשרות חיבור מהירה וקלה בין השירותים, דבר שחוסך לו זמן עצום וטעויות רבות.

וזהו רק הצעד הראשון – משום שמכאן והלאה היתרונות המוצעים רק ממשיכים. אתן כמה דוגמאות לאפשרויות המשך שיש לחברה צעירה המתחילה להשתמש בפיתרון SaaS כזה לעבודה:

• חיבור לשירותים נוספים – בהמשך, החברה תזדקק לשירותי חשבונאות מתקדמים. כשכל זמן העבודה, התימחורים וההוצאות יגיעו לתוכנת החשבונאות מקלאריזן, ונתוני המכירות יגיעו מsalesforce, החברה לא תזדקק לכפילות מידע, הזמן של הכנסת הנתונים יקטן והדיוק יעלה. כמו כן, החברה תוכל לקבל שירותים חיצוניים לכל דבר שתרצה – משום שכל ספק חיצוני כמו רואה חשבון או עובד מרחוק יכול פשוט להכנס לענן ולעדכן את המידע שצריך.
• קבלת Added Value – ישנם סוגים שונים של יתרונות שרק תוכנת SaaS יכולה לספק. בקלאריזן לדוגמא, ישנה יכולת שיתוף של ספקים חיצוניים במשימות היום יומיות שלנו בחשיפה מאובטחת בדיוק לפי איך שאנחנו והספקים החיצוניים רוצים: אנחנו לא חושפים את כל המידע על הפרוייקט שלנו, ומצד שני, כשיש לנו תלות בספק חיצוני, אנחנו יכולים לבצע תלות על אבן דרך (milestone) בפרוייקט שלהם, ללא צורך לדעת או לראות את תת המשימות שמרכיבות את האבן דרך הזו. אם הם מקדימים או מאחרים, אנחנו יודעים את זה ומבינים מידית מה ההשפעה על האירגון שלנו, במיוחד אם הם נמצאים על הcritical path. אנחנו קוראים לזה sense and respond בקלאריזן – אבל יכולת השיתוף הזו אפשרית רק בתוכנות השוכנות בענן כלשהו.
• הרחבת הגירסה: בגרסאות העתידיות של קלאריזן נאפשר אפליקציות חיצוניות שמוסיפות ערך נוסף בתוך ניהול העבודה, בצורה דומה למה שsalesforce עושים, או לgadgets שגוגל מציעים. בצורה כזו ניתן בקלות להרחיב אף יותר את היכולות של התוכנה שלך. עד כאן אין יתרון לענן – גם לתוכנות שולחניות יש הרחבות, אבל היכולת לבדוק הרחבה בקלות ובמהירות, להתקין ולהסיר בלי עזרה מיוחדת של איש מקצוע או איש IT, היא הכוח של הSaaS. אם בעבר הייתם זקוקים לאיש מקצוע שיגיע למשרד להתקין ולהכין, היום גם אתם יכולים לבצע את השינוי תוך דקות מספר.

האם החברה שלכם משתמשת בשירותי ענן? במה בחרתם, ומה היו הסיבות?

בדרך כלל כשאני רץ ושמוע מוזיקה בעזרת האייפוד 16 גיגה, כל רשימת השירים שלי מסודרת לפי פלייליסטים מדוייקים לקראת המשימה היומית: שעות של מוזיקה מלאת אנרגיה שעוזרת לרגליים שלי להמשיך לזוז עוד ועוד. כל כמה זמן אני מנסה משהו שונה כדי להשאיר את הראש טרי. באחד מסופי השבוע האחרונים ניסיתי משהו כזה – הכנסתי את האיפוד למצב “שירים” ופשוט שמעתי כל מה שהגיע בצורה אקראית, בערך 1000 שירים, והמתנתי למה שהמזל הביא.

היה נחמד מאוד להיות מופתע מאחת הבחירות – הגירסה המוזיקלית למלחמת העולמות של ג’ף ווין. למי שלא מכיר את הסיפור, מדובר על תסכית רדיו מאת ה.ג. ווילס המספר על יצורים מהמאדים אשר תוקפים את כדור הארץ ומנצחים את המין האנושי. הסיפור מסופר ע”י המספר בגוף ראשון, והוא נע ונד מביתו באיזור הכפרי באנגליה לכיוון לונדון, ובדרך מקריא את ההרפתקאות אשר הוא נקלע אליהן.

אני אוהב את הביצוע של ווין לסיפור מסיבות רבות. הוא מרגש, וזוהי צורה גאונית לספר סיפור לפי דעתי. בהיותי היזם שאני, מייד חשבתי אילו לקחים אני יכול לקחת מהסיפור הזה לחיים המקצועיים שלי. שמתי לב לדבר מענין בקשר לאנשים שהגיבור פוגש בדרך, וחשבתי עד כמה הדמויות מתאימות לחיי היזם והסטארטאפיסט. אסביר למה אני מתכוון.

המדען – זה לא יכול לקרות

אלו הם רואי השחורות. הם יגידו לכם שזה לא אפשרי, זה לא יעבוד, זה לא יכול לעבוד. הם לעולם לא יגידו שאתם לא יכולים לעשות את זה, אבל יהיו הראשונים להצביע על מחסומים אפשריים ומגבלות שהם רואים בטכנולוגיה, מודל עסקי או גישה. כיזמים, אתם תהיו חייבים לדעת שאפשר לעשות כל דבר.

המתלהבים (אותה קבוצה של אנשים צעירים שרצו לקראת החללית עד שקרן החום הגיעה)

ייתכן שזוהי קבוצת האנשים המסוכנת ביותר. כשהם מתוודעים ליוזמה החדשה שלכם, הם מזדרזים “לעזור” עם עיצה, נסיון וידע. חלקם עושים זאת מרצון טוב, חלקם בעבור כסף (מישהו אמר יועצי מדיה חברתית?). בז להרמן אומר שאתם “צריכים להזהר ממי לקחת עיצות, אבל היו סבלניים עם אלו שמספקים אותן” (תרגום שלי לשיר, דרך אגב, אפשר למצא כאן). רבים מהאנשים הללו יתנו לכם טיפים טובים ויעילים, אבל לעיתים רחוקות ישארו בסביבה מספיק זמן לראות מה התוצאה של העיצות שלהם, כך שיש להם קצת מאוד יכולת ניבוי וידיעה אמיתית.

החייל – גירסה 1

החייל הוא דמות מורכבת. הוא איש של חוקים, חייל. כשהוא מנסה להתגבר על בעיה הוא עושה מה שהוא יודע לעשות, מה שלימדו אותו, והוא עושה את זה טוב. ברוב הפעמים הוא מוצלח בשימוש שלו בשנים של נסיון.. אבל לפעמים, היצורים ממאדים פשוט חזקים מדי. כשהחייל נתקל במשהו שהוא לא מצליח להתגבר, הוא מדווח חזרה למפקדה ומחכה להוראות נוספות. בתחילת הדרך עליכם להמנע מהתנהגות כזו בעולם העסקי, ובמיוחד בעולם היזמות. אפשר לסמוך על ידע ונסיון מוקדמים בפתרון בעיות ידועות. צריך להגיע עם מקוריות ולהשתמש בנסיון שלכם, אבל לא לסמוך עליו לגמרי. כשאתם מפתחים את השירות או המוצר שלכם, אנשים כמו החייל הכרחיים לתהליך, משום שיש להם ידע אמיתי ובעל ערך רב למצב השוק הנוכחי, ולעיתים קרובות הם חושבים עמו הלקוחות הפוטנציאלים שלכם, ואתם יכולים ללמוד מהם רבות על כך.

איש הכמורה

(הערה: הכוונה הפסקה הזו היא לparson, שהוא איש כמורה, ולא לאנשי כמורה באופן כללי)

הזהרו מאיש הכמורה. כשאתם למטה, כשהמוצר שלכם נכשל, הלקוחות אומרים לא, הקמפיין הכי מבטיח שלכם לא עובד כמצופה, דברים שיקרו ללא צל של ספק, זהו איש הכמורה שיצעק ראשון. הוא הזהיר אתכם שזה יקרה, לא? האם יש לו משהו יעיל לתרום? משהו זמני שיעזור לכם, דרך טובה יותר, עיצה? כנראה שלא, איש הכמורה לא מתעסק בדברים כאלה. הוא הכאב של הכישלון, של מה שהיה יכול להיות אם אנשים היו מקשיבים למה שהיה לו להגיד מזמן.

אחד המאפיינים המסוכנים ביותר אצל איש הכמורה הוא העובדה שיש רגע שבו הוא מאבד קשר עם המציאות. כשאתם בנקודה הנמוכה ביותר, הוא יאשים אחרים ויצור סיפורים מקבילים המסבירים מדוע נכשלתם, ולעיתים הוא יכול להגיע למסקנות הגובלות באבדון (“אני אשמיד אותם בתפילות שלי, אני אשרוף אותם עם הצלב הקדוש שלי”) בקשר לאפשרות של דברים להפתר. איש הכמורה הוא איש של קצוות; הוא חי מכשלון להצלחה אדירה, והקשר בינו לבין המציאות רופף. כיזם עליכם להיות אופטימים יותר מהרגיל, זוהי הרוח שעוזרת לנו ברגעים קשים, אבל אסור לכם לשבור את הקשר עם המציאות, עליכם להמנע ממשימות התאבדותיות שעלולות לזרוק את החברה שלכם לכשלון סופי.

בת’, אישתו של איש הכמורה

בת’ היא ההיפך מאיש הכמורה באמונה ובתקווה שלה. היא אופטימית. היא מאמינה שתמיד יש תקווה, אפילו כשלפעמים היא לא יכולה לראות או להסביר מדוע, “חייב להיות משהו ששווה לחיות למענו”. אתם צריכים אנשים כאלה סביבכם, משום שלעיתים אופטימיות היא כל מה שיש לכם – התקווה והאמונה שיש דברים ששווה לעשות אותם.

החייל – גירסה 2 – עולם חדש ואמיץ

אה, החייל, כמה הוא השתנה. מאיש אשר הלך בדרך הבטוחה והברורה, הפך ליזם בזכות עצמו! האם אכן כך? עוד תפגשו אנשים רבים כאלה בדרך. אלו אינם יזמים מבחירה, הם אינם חיים את החיים האלה בליבם ויפסיקו אם רק יוכלו, אבל הנסיבות הביאו אותם לכאן: מרדף אחרי אקסיט מהיר, החיפוש אחרי ההתרגשות שראו אצל יזמים אחרים או אפילו פיטורים מעבודה קודמת – אלו הם אנשים יציבים העובדים בסביבה לא יציבה. הם מתרגשים, לפעמים אפילו יש להם חזון, והם באמת, באמת רוצים להצליח. אבל, כשאתם הולכים מאחורי החלום ובודקים כמה הם באמת חפרו לתוך האדמה (“במרתף היתה מנהרה בקושי שלושה מטרים אורכה, ולקח לו שבוע לחפור. אני יכולתי לחפור כזה מרחק ביום, ופתאום הבנתי לראשונה את המרחק העצום בין החלומות שלו וכוחותיו”), אתם רואים משהו שיכולתם לעשות בחלקיק הזמן, והם בדיוק עוצרים רגע לשתות, להרגע קצת מהעבודה הקשה שעשו. הם בדרך הנכונה, אך ההתקדמות שלהם איטית כצב. הם מבטיחים, מאמין בחוזקה שאנשים צריכים גם להנות (“אלו העבודה והמחשבה יחד שמעייפים אדם. אני מוכן לקצת מנוחה. מה דעתך על משקה אה? שום דבר פרטי לשמפנייה, עכשיו כשאני הבוס”). יזמים יודעים שהכיף נמצא בדרך עצמה, לא בלקיחת חופש ממנה.

איבוד האמונה

כשהגיבור מגיע ללונדון, סוף המסע שלו מזכיר לעיתים את שלכם – עבדתם כבר זמן רב, איבדתם וויתרתם על דברים רבים בחיים, היו לכם הצלחות וכשלונות, פגשתם אנשים נהדרים שעזרו לכם, ואנשים פחות טובים שלא. התגברתם על מפלצות ענק שרדפו אחריכם והתחבאתם במקומות שאתם מעדיפים לא לזכור, ולפעמים, זה פשוט יותר מדי. אתם רוצים לעצור, לחזור לחיים הקודמים, לקחת עבודה בשכירות, שכר חודשי, ולעשות דברים אחרים עם הזמן שלכם, לרוץ, לנגן בגיטרה, לקנות אופניים. יתכן שזה קל לתת לתחושת איבוד האמונה הזו להשתלט עליכם ברגעים מסויימים במסע. ייתכן אפילו שבשבילכם, הוא יסתיים כאן, ויוביל אתכם לדבר טוב לזמן מה, אבל לפעמים, בדיוק כשאתם עומדים לקחת את הצעד האחרון, המזל מופיע.

מזל

אף פעם אין יותר מדי ממנו, אבל גם אין לכם דרך לעשות דבר בקשר אליו. מזל הוא משהו שפשוט קורה כשאתם עסוקים בלעשות דברים אחרים, אבל הוא שם, ואתם תזדקקו לו באיזשהו שלב, או שלבים, לרוב ברגעים שאתם מתחילים לאבד אמונה, כשאתם רצים לקראת בני המאדים בסוף המסע שלכם (כפי שגיבור הסיפור שלנו עשה). המזל יכול להכנס לתמונה, וכשהוא עושה זאת, כן, כשהוא כבר בא.. אתם יודעים מדוע בחרתם להיות יזמים מלחתחילה.

למרות שקיימים כמה פלאגינים זריזים בשוק, לא מצאתי משהו שימושי מספיק לוורדפרס שיאפשר לי הוספת כפתורי like וrecommend לאתרים ולבלוגים שלי בצורה יעילה וטובה. מספר דברים היו חסרים לי באפשרויות האחרות, אז כתבתי משהו זריז שיתמוך בהכל. וכך יצא לעולם WP Facebook Oepn Graph:

כמה נקודות כלליות:

• אחרי ההתקנה צריך ללכת לתפריט wp-facebook-open-graph ולקנפג מה שאתם רוצים.
• אפשר לקנפג:
• האם הכפתור יופיע לפני הפוסט או אחרי
• האם הכפתור יהיה כפתור “אהבתי” (like) או המלצתי (recommend).
• אפשרויות float לכפתור: בכלל בלי, ימינה או שמאלה
• בנוסף בתפריט “מראה הבלוג”->וויד’טים תמצאו ווידג’ט חדש שנקרא Facebook Friends Recommendations שאותו אפשר להוסיף לצד הבלוג

רוצים עוד אפשרויות? דברו איתי

באחד הפוסטים הקודמים שלי דיברתי עם עומר על יחסים חברתיים, רשתת סוציאליות וכדומה, והזכרתי שיש לי פוסט בקנה שמסביר את ההבדלים בין חברים ועוקבים, מתי כדאי להשתמש באחד ולא באחר כשבונים מוצר, ומה ההבדלים המשתמעים מכל בחירה. מאז, גל כתב על פייסבוק וגבולות ההערצה ואורן צור ענה לו בטוויטר וגבולות המגלומניה, וחשבתי שהפוסט שלי, בשינוי קל, יכול לתת זוית אחרת על ההבדלים, השפה ומדוע כל זה חשוב כשמבדילים בין היחסים החברתיים באתרים.

נתחיל בחשיבות הבלשנות (אשר ענפים בולטים בה הם סמנטיקה ופרגמטיקה)- האם יש סמנטית בלשנית למילים עצמן או רק לפירוש הטוויטרי, רמקולי או פייסבוקי שלהן? לדעתי כן, יש חשיבות רגשית עצומה. אנחנו שמים לב לזה בעיקר במונח "חבר" (ופחות ב"עוקב") ובמילה "מעריץ" (fan) – הרי כל הדיון בין גל ואורן מתבסס על כך שפירוש המילה עצמו מפריע להם ברמה הרגשית כמעט. אני שומע לא פעם ולא פעמיים אנשים שלא רוצים לאשר בקשות חברות בפייסבוק (לצד סיבות הגיוניות כמו פרטיות, המנעות מספאם וכו) – משום שהאדם אינו "חבר אמיתי". עצם המילה "חבר" בפייסבוק גורמת לאנשים לחשוב פעמיים – הרי פסיכולוגית אנחנו לא יכולים סתם לומר על מישהו שהוא חבר. יש ערך רגשי למילה המדוייקת שנבחרת.

אסור גם לשכוח שלמילים ולפרושן המדוייק יש גם ערך הסברתי (מעריץ בפייסבוק, סומך ברמקול) וגם ערך מיתוגי (שונה משירות מתחרה) – אולם כאן יש הבדל בגישה בין אתרים שהם מרכז הרשת החברתית – ז"א אתר שבונה רשת חברתית חדשה – טוויטר, פייסבוק וכו, ובין אתרים שנבנים על רשתות חברתיות חיצוניות – רמקול ודומיו. הקונספט "סומך" של רמקול או "מעריץ" של פייסבוק הם בעלי משמעות מאוד מסויימת, כפי שגל אומר (אם כי לא מסכים, וזו רק הוכחה שהקונספט עצמו, לנסות לתת את המילה הנכונה, מתאים).

נעבור לסוגי היחסים והמשמעויות שלהם.

אנחנו מדברים על שני סוגי יחסים עיקריים – דו כיווניים (חברים בפייסבוק, קשר מקצועי בלינקדאין) וחד כיווניים (עוקבים בטוויטר, סומכים ברמקול, מעריצים בפייסבוק). אחרי הניתוח של המשמעויות של כל סוג, נדבר על המשמעויות של אתרים המספקים כמה סוגים של קשרים (פייסבוק ויילפ, לדוגמא), מדוע לעשות את זה ומתי לא כדאי. נבדוק כמה זויות חשובות:

• הרגשת משתמש
• פרטיות
• משמעויות טכנולוגיות (בעיקר עומס)
• השפעות על הפיד (חשוב במיוחד אם הפיד משמעותי באתר)
• השפעה על השיחה באתר
• השפעה על תרגום הגרף החברתי לאתרים חיצוניים, הפצת מידע וכדומה

יחסים דו כיווניים: חברים בפייסבוק ומקושרים בלינקדאין מבקשים זה מזה בקשה לקישור, בקשה שהיא חסרת משמעות עד רגע האישור. מרגע האישור הקשר חזק יותר – דווקא מכיוון שהיתה פעולה דו כיוונית כדי לאשר אותו – ההשקעה הרגשית חזקה יותר ואנשים יפגעו יותר כאשר יורדו מרשימת החברים. לקישור יש גם משמעות חיצונית – חברות, משפחה, עובדים וכדומה, משמעות שמתארת את הקשר והאופי הרגשי שלו.

• הרגשת משתמש – הקשר הדו כיווני הוא קשר מבוסס רגש. אנחנו מכריזים עליו כקשר בעל אופי מסויים (חבר, משפחה, קשר עסקי) וחייבים לקבל אישור מהצד השני על הקביעה הזו. יש כאן סיכון מסויים בזמן הבקשה ולכן משמעות שונה לאחר האישור. יש השקעה רגשית מסויימת.
• פרטיות – למשתמש החלטה ראשונית מאוד חזקה, משום שבקלות אפשר לא לאשר את החברות. מצד שני, הרבה יותר קשה לבטל אותה אחרי כן, ולכן לרוב נצטרך לאפשר אפשרויות פרטיות מתקדמות בהרבה (כמו שבפייסבוק יש היום – לראות פחות מידע על משתמש, לא לראות דברים מסויימים מכל משתמש וכו – כל אלה ללא ביטול הקשר). לא נוכל להשאיר אפשרות ביטול חברות משום שזו תגרום לפעולות לא נעימות באתר, וננסה למנוע מצב כזה.
• משמעויות טכנולוגיות (בעיקר עומס) – מכיוון שיש בסה"כ פחות קשרים, הם יותר נדירים ויותר אישיים, ההשפעה הטכנולוגית היא (באופן סטטיסטי עקרוני) שהעומס על השרתים יורד. מצד שני, כמות הפיצ'רים חייבת לגדול – שליטה על פרטיות, קבוצות וכדומה הופכים להיות חשובים בהרבה – כמות החיתוכים גדלה, ולרוב גם העומס על המשתמש והידע הנדרש כדי לתפעל את הכל.
• השפעות על הפיד (חשוב במיוחד אם הפיד משמעותי באתר) – מצד אחד נראה שקל יותר להוציא פיד מענין, משום שכל המשתתפים בפיד הם חברים, אבל האמת היא שקשה בהרבה – חברים ברשת חברתית מבוססים חברויות חיצוניות, קשרים משפחתיים, עסקיים וכו. הקשר החזק שהזכרתי למעלה גורם לקשרים בעלי משמעות רגשית ולא בהכרח עניינית. למרות שבאופן כללי חשוב לי לדעת מה קורה עם החברים שלי, לא בהכרח מענין אותי לאיזה סרט הם הלכו (בניגוד למבקר הקולנוע החביב עלי) או באיזו מסעדה ביקרו בכל רגע נתון (בניגוד למבקר המסעדות שעל טעמו אני סומך). בקשר להמלצות אני חייב לסייג: אנשים מאמינים יותר להמלצות חברים והמלצות ברשת (כמו שכתבתי בפוסט על המלצות ובמי אנשים בוטחים), אבל זה לא אומר שבאופן תמידי אנחנו רוצים לדעת מה החברים עושים, אלא יותר בצורת on demand.
• השפעה על השיחה באתר - מכיוון שהיחסים בטוחים יותר, אישיים ורגשיים יותר, השיחה עמוקה יותר, ארוכה יותר, אבל הכמות שלה קטנה – יש פחות שיחות "של סתם". יש עוד גורמים רבים שמשפיעים על הנושא הזה (כמו אורך הטקסט ונכונות הui לשיחה), אבל זה אחד מהם. השיחה תהיה פעמים רבות שיחה אישית של אחד על אחד, אפילו אם היא רבת משתתפים – לרוב השיחות הם של כל משתתפי השיחה מול המשתמש שהתחיל את השיחה ולא בינהם.
• השפעה על תרגום הגרף החברתי לאתרים חיצוניים, הפצת מידע וכדומה – הגרף החברתי קטן, והופך להיות סטטי יותר. לאנשים חשוב יותר מי הם מוסיפים ולעיתים רחוקות הם מורידים חברים. תרגום הגרף החברתי לאתר חיצוני קשה יותר (משום שלא תמיד שני החברים נמצאים באתר), אולם היכולות משתפרות (משום שאיכות הקשר חשובה ומשמעותית יותר).

יחסים חד כיווניים – יחסים שלא דורשים אישור, ולרוב מסמנים הבעת ענין כלשהו במשתמש אחר – מעקב אחרי מעשיו או מה שיש לו לומר (טוויטר), הסתמכות על הטעם (רמקול) או הערצה והערכה למותג (עסקי, קבוצת ספורט וכדומה – פייסבוק). היחסים החד כיווניים הם מעשיים יותר ורגשיים פחות והם באים לשרת צורך – פנימי או חיצוני ובאופן כללי הם פחות אישיים ומאפשרים התפתחות של מובילים, גורואים ומותגים (אנשים לא מצפים שלאנס ארמסטרונג יעקוב אחריהם ולא נעלבים כשהוא לא עוקב חזרה)

• הרגשת משתמש – הקשר רגשי פחות, ודרש פחות מאמץ ליצירה, לכן הוא הופך לפרקטי יותר – אנשים שמעניינים אותי, נושאים שחשובים לי ומותגים שיקרים לי, אך מחר הכל יכול להשתנות – ההרגשה והשייכות נמוכים יותר.
• פרטיות – מכיוון שלא קשה להוריד ולהוסיף אנשים לרשימה, יש פחות בעית פרטיות – מראש הקשר לא מוסר מידע מלא על האדם, ואם ישנה בעית ספאם או חוסר נוחות קל למשתמש להסיר את הקשר, אין פגיעה רגשית (או שהיא נמוכה יותר) – ולעיתים קרובות הצד השני אינו אדם כלל (אלא מותג, גם בפייסבוק וגם בטוויטר).
• משמעויות טכנולוגיות (בעיקר עומס) - עקב השינויים התכופים יחסית קשה יותר לאחסן נתונים בזכרון המטמון (cache), והגרף האישי פוטנציאלית גדול יותר (משום שקל יותר לעקוב אחרי משתמשים ללא עלות רגשית). מצד שני, מכיוון שפלטפורמה חד כיוונית מאפשרת גורואים, מותגים וכו (משתמש אחד שמעדכן רבים), יש אפשרויות לאופטימיזציות מסוימות שקצת יקלו על העומס.
• השפעות על הפיד (חשוב במיוחד אם הפיד משמעותי באתר) - הקונספט של פיד חד כיווני שונה – הוא פיד מידע יותר מאשר פיד ענין אישי. מותגים לא מעניינים אותנו אישית – אנחנו מעוניינים במידע עליהם, מבצעים, חידושים, שינויים. כנ"ל גם גורואים – מענין אותנו מה הם יודעים ומה הם תורמים לנו. לכן קל יותר במערכת חד כיוונית לגרום לפיד מענין – אם סימנת מישהו כנראה שאתה רוצה לדעת מה הוא אומר. פשוט וקל. זו אחת הסיבות שאין משחקי פיד מענין, פיד חי וכדומה בטוויטר בניגוד לפייסבוק. בשלב מסויים, אם השירות שלכם הופך משמעותי ופופולרי, רשימות או תת סיווגים יכולים לעזור להבין את התוכן, אבל בגדול זה כל מה שצריך, וגם לטוויטר לקח זמן עד שהשירות הגיע לרמה שרשימות היו נדרשות.
• השפעה על השיחה באתר - בניגוד לשיחה מצומצמת או אפילו אחד על אחד, כשהיחס הוא חד כיווני השיחה באתר היא שיחת יחסי ציבור. הרבה אנשים רואים דברים שנכתבים, חוזרים עליהם ומגיבים, והכל פתוח.
• השפעה על תרגום הגרף החברתי לאתרים חיצוניים, הפצת מידע וכדומה - קל מאוד לתרגם את הגרף החברתי החוצה – אם שני המשתמשים קיימים בחוץ הגרף מתורגם, ואם לא אז לא – ואין השפעה מיוחדת. אם לדוגמא אתם מקימים אתר מותגים ומשתמשים בפייסבוק קונקט, קל לתרגם הערצה לעמודים לגרף מקומי אצלכם, ואין צורך לתרגם את הגרף החברתי כולו.

ומה בינהם?

ברמקול היחסים הים הם חד כיוניים מחוזקים – יחסי "סומך על" – שהם הרבה יותר קרובים לעוקב, אבל עדיין קצת יותר רגשיים. בילפ יש שילוב של חברים כמו פייסבוק, ועוקבים סטייל טוויטר – לדעתי רק מסיבות כרונולוגיות, משום שבעבר היו חברים בלבד ולאחר מכן הם הבינו שבאתר כמו ילפ או רמקול יחסים חד כיוניים הגיוניים בהרבה. בפייסבוק יש את שני סוגי היחסים – חברים בין אנשים והערצה בין משתמשים למותגים. כשאתם מתחילים אתר כדאי לחשוב טוב על המשמעויות של השירות שלכם ומה הוא באמת דורש – השקעה רגשית? ענין? פרטיות? השאלות האלה יכוונו אתכם לבחירה נכונה בסוג הקשרים. בחירה בשני סוגים שונים של קשרים היא גם אפשרית אם יש לה הגיון (מה שאנחנו רואים בפייסבוק יותר מאשר ילפ) – צריך תמיד לזכור שיש עלות לקשרים שונים בתוך אוה מערכת – הסיבוכיות עולה ולמשתמשים קשה יותר להבין את ההבדלים.

אז מה זה אומר?

התחלתי את הפוסט כתגובה לגל – אני חושב שהרתיעה שלו מלהצטרף כמעריץ למותג שהוא לא מכיר ("איך אפשר להעריץ דבר שלא מכירים? וגם אם כן, האם הערצה היא הדרך היחידה לעקוב אחר עדכונים בפייסבוק? בסופו של דבר הצטרפתי כמעריץ של “אחר” מאחר והפרויקט מעניין אותי מספיק כדי להתגבר על הדילמה. במקרים רבים אחרים סירבתי לבקשה.") היא יתרון ופגיעה במטרה ולא ההיפך – אחרת יש איבוד משמעות טוטאלי ליחסים באתר, אני משער שגם הכוונה המקורית של טוויטר היתה דומה – אדם אמור לעקוב אחרי מי שהוא מתענין בו ומעריך. לכן בסופו של דבר אני מסכים עם גל בהבחנה אבל לא בניתוח.

ולאורן אני לא מסכים כלל. כשהוא אומר "טוויטר ופייסבוק משעבדים את הטרמינולוגיה לטובת האידיאולוגיה" וטוען שהמטרה היא צבירת משתמשים הוא מתבלבל, לדעתי, בין מה שפייסבוק וטוויטר מנסים לעשות ומה שאנשים עושים בתכלס בפלטפורמה הזו. אם טוויטר ופייסבוק עצמן היו רוצות לעודד מספר יחסים חברתיים גבוה במקום איכותי היו להן דרכים קלות מאוד לעשות זאת – למעשה, שתי הפלטפורמות יוצרות כלים נגד עידוד שכזה באופן כללי משום שהוא מעלה, ברמה הבסיסית ביותר, את עלות השירות, ומוריד את האיכות. בקשר למילה subscriber – לדעתי יש לאורן טעות למרות שהיא מילה טובה מאוד – היא מילה שמדברת על מעקב או חברות אסינכרונית – לא בזמן אמת, ולכן היא אינה מתאימה לטוויטר או פייסבוק, אבל כן לRSS, או לעיתונים. כדוגמא אני יכול להגיד שאנחנו מעריצים (fans) של סדרות טלויזיה, ולא subscribers של סדרות, למרות שאנחנו רואים אותן ברגע שהן עולות לאויר.

בסקר הכולל 25,000 משתמשים מ50 מדינות ומפורסם בנילסן לפני מספר חודשים, בדקו הסוקרים ממי ואיך בדיוק מקבלים אנשים המלצות, ועד כמה הם סומכים עליהן. אין הפתעה רבה שבמקום הראשון, 90% מהנשאלים ענו שהם סומכים על אנשים שהם מכירים. במקום השני, לעומת זאת, עומדות המלצות וביקורות המגיעות מאתרי אינטרנט דמויי רמקול, מה שלדעתי מוכיח עוד יותר את הבחירה במודל של ביקורת חברים באתר – כאשר המנגנון מבוסס המלצות סוציאליות של משתמשים ולא רק המלצות "יבשות".

מענין לראות שחוות דעת וביקורות באתרי המותגים עצמם נמצאים לא הרחק מאחור, אבל אם האתר הוא חיצוני וממומן או מספונסר ע"י המותג, אנשים בוטחים בו פחות – ההבדל הפסיכולוגי שקשור ישירות לדברים כמו ביקורות בלוגרים מוטות מראה את פניו כאן.

הדבר השני המענין הוא שביקורות מומחים (editorial) נמצאות רק במקום הרביעי, עוד נגיסה באמינות העיתונים והעיתונות ה"ישנה".

אתמול בגושן אירחה יבמ (ליתר דיוק, מעבדת המחקר של יבמ ואירגון הטכנולוגיה הגלובלית של יבמ) מספר בלוגרים (בין 20 ל30, לא ממש ספרתי..) להצגה ודיון של טכנולוגיות חדשות, היכרות וקצת אוכל טוב.

קצת מוזר לחזור תחת כובע יזם ליבמ, אבל קל יותר להסתכל מבחוץ על האנשים, יוצרים ואנשי מחקר שעושים דברים די מדהימים למעשה, אבל נמצאים בבעיה המאפיינת את יבמ בישראל – בעיה שעוד שמתי לב אליה כשעבדתי במעבדות וניסיתי לשנות משהו עם הצלחה מועטה בלבד: יבמ ישראל מאוד מבודדת מהעולם החיצון. המגננה הכחולה הגדולה, חברה שגודלה כמדינה קטנה (400,000 עובדים), יש לה רשת פנימית משלה שהיא מיני אינטרנט, כמה רשתות חברתיות, שירות דמוי טוויטר, שירות דמוי דלישיוס, מערכת בלוגים, וויקי, וכו וכו – היתרונות העסקיים ברורים אך למחיר – בידוד – יש עלות, בעיקר במקומות כמו גוף המחקר המפותח של החברה.

3 אנשים הציגו לנו שלושה פרוייקטים בתחומים מגוונים, ווב2.0 באירגון (הידוע בשמו enterprise2.0), מערכות מבוססות קונטקסט ובונה אפליקציות ללא קוד. כולן אפליקציות בנויות היטב, מחושבות, מעניינות.. אבל מה? לא חדשניות. במדיה אירגונית יבמ לוקחת רעיונות מוכחים ובעייתים מעולם הווב ופשוט מעתיקה אותם לעולם האירגוני, ללא חידוש רעיוני ובלי שימושים בכל הכלים המדהימים שעומדים לרשותם – וכאן לדעתי טמונה הבעיה – החוקרים נלחמים באתגרים (הלא פשוטים) הטכניים ושוכחים לרגע להלחם קצת יותר במוצר שהם בונים – האם אין הבדל עצום בין אירגון סגור לרשת עולמית? מהו ההבדל? מהם היתרונות, ומהם החסרונות? את הדברים האלה לא הצלחתי לקבל בפגישה הזו, ולדעתי אין למציגים תשובות מדוייקות.

אני אתן דוגמא. הפרוייקט הראשון חיפש דרך לעזרה במציאת תוכן באירגון. הפתרון די זהה לשלל הפתרונות באינטרנט היום: תגיות, רשת חברתית, דמוי דלישיוס וכדומה. אין ספק שפתרונות טובים, ואין ספק שעל מנת לממש אותם המתכנתים נצבו מול אתגרים לא פשוטים בכלל. אבל רעיונית אין כאן דבר חדש. מדוע שאני, כעובד יבמ במכיר את הכלים האלה בחוץ, אשתמש בפייסבוק הפנימי כשיש לי חיצוני? למה לי להשתמש בדמוי טוויטר כשיש לי את טוויטר? למה לא להשתמש בדלישיוס?

מה הייתי אני מציע? כמה דברים. למה לא לנצל את העובדה שכל העובדים שבויים, למעשה, ברשת חברתית אמיתית? למה לא להכניס משחק לתוך המערכת – משחק עם נקודות, או תארים, משחק שמבליט את המשתמשים התורמים, פופולריים, חדשים, מתלמדים? אם היייתי מסמן כמה מסמכים מעניינים, מקבל עליהם הצבעות, איזה תואר יפה ופתאום מקבל פניה מסמנכ"ל ביבמ.. זה היה משמעותי. זה היה משכנע אותי להשתמש יותר בכלים – הadded value היה מיידי וברור.

ומה בקשר לפרטים נוספים שהאירגון יודע עלי? הארגון יודע עם מי אני מדבר, וכמה. אפילו אם רוצים לשמור על פרטיות ולא מסתכלים לי בשיחות (מה שאני לא מאמין שעושים..) – כמה מידע מעולה יש שם. בלי שאני צריך לספר ל"מערכת" כלום – היא יכולה להמליץ לי על תוכן שכנראה מענין אותי – כי חברים שלי גולשים אליו (כן, יכול להיות שאני אקבל את הפורנו הכי טוב ברשת, אבל כנראה שחוק המספרים הגדולים יגרום לכך שרוב התוכן יהיה משמעותי לי).

אני מאמין שמפגש כזה ואחרים יעזרו לצוותי המחקר של יבמ להפתח ולהכיר דברים חדשים. אני מקווה שיהיו עוד, כי החברה שם באמת טובים, ועוד יובילו לדברים מטורפים שיבמ יכולה ליצור.