אחד מעמודי הבנין העיקריים באתרים חדשים היום היא החוויה הסוציאלית, החברתית, שהאתר מעניק למשתמשים שלו. בין אם הרצון הוא לבנות רשת חברתית חדשה, נישתית או קיום רשת חברתית על גבי רשתות חיצוניות כמו פייסבוק, גוגל וטוויטר, האתרים היום מנסים להעניק את החוויה הזו גם אצלם.

אך מה המשמעות של "חוויה סוציאלית"? האם הוספת פיצ'רים כמו תמונות על קיר (פעולות אחרונות של חברים, פיד חדשותי, מיקרו בלוגינג וכו) בלבד תיתן לאתר חוויה חברתית אמיתית? האם האתר יזכה בכל הכוח שחוויה כזו מעניקה לאתרים שמצליחים לספק אותה (נאמנות משתמשים, תרומת תוכן, חזרה ושהות באתר)? לפעמים כן, אבל לרוב לא. בחירת האפשרויות הנכונות, מתן כובד משקל מתאים לכל פיצ'ר יחד עם ההצעות המיוחדות של האתר עצמו, הרשת החברתית הקיימת וכמובן – העיצוב הסופי שמאגד את הכל ביחד יתנו את התשובה ואת המשמעות האמיתית. הצלחתם לארוז את החבילה? המשתמשים שלכם יעניקו לכם מזמנם בחזרה.

מטרה – מהו הערך שהאתר שלך מוסיף?

זהו הכלל הראשון, וזוהי הסיבה הראשונה. האתר שלכם חייב לספק איזשהו ערך מוסף, משהו שאחרים לא מספקים. הערך הנוסף יכול להיות חדשני לגמרי או רק זוית שונה לאותו ערך – נישה, אוסף שונה של עזרים וכו, אבל בשורה התחתונה, בלי קשר לאתר חברותי או לא, הוא חייב לספק ערך ברור למשתמשים ואתם חייבים להבין את הערך הזה, לחזק אותו ולדחוף אותו קדימה. אם הערך ל מספיק חזק – שנו אותו, בדקו מה המשתמשים שלכם רוצים יותר – אבל זכרו – יותר מכל, אתם חייבים לספק ערך.

מדוע מגיעים לאתר שלכם? המשתמשים שלכם יגיעו לאתר שמתעסק בדבר שהוא קרוב במידה כזו או אחרת לתחום ענין שלהם – בתקווה לפגוש אנשים דומים להם, ללמוד או ללמד, או במילים אחרות – להוסיף ערך לעצמם. הרצון הזה להוסיף ערך לעצמם הו רצון חזק ועליכם, כמנהלי האתר, להבין אותו בדיוק רב ככל האפשר. במקום שבו יש ערך נתינה – כדאי לפתח ולשחק על הערך  הזה, במקום שבאים ללמוד ממנו – הטיפוח והדגשים יהיו שונים. לאתר חברתי יש שילוב של הדברים האלו, אבל המשקל שתשימו לכל שיטת הוספת ערך יקבע הרבה. האם החלוקה הזו היא 1/3 ? האם אנשים באים בעיקר כדי להכיר אחרים וללמוד, או שהם באים לתת? האם יש חלוקה שווה (הרבה אנשים שבאים ללמוד וקצת שבאים ללמד) או לא, וכו.

כדי לאפשר את הצרכים האלה, עליכם לאפשר לאנשים לתת לעצמם זהות, לתת להם משהו לעשות ודרך להביע את עצמם, ולתקשר עם משתמשים אחרים ועם קבוצות אחרות. נראה איך אפשר לעשות זאת ומה המשמעויות.

זהות עצמית

רשת חברתית בנויה על זהויות. בין אם הזהות הזו בדויה וחלקית מאוד (שם משתמש או כינוי בפורום) ובין אם היא אמיתית ומפורטת (קורות החיים שלנו בlinkedin), הבסיס לכל תקשורת היא היכולת לזהות את האדם שעומד מולך והיכולת שלך להזדהות בפניו. לזהות עצמה יש ערך, אפילו ברמה הפשוטה ביותר של יכולת לבחור כינוי או תמונה, ובודאי ביכולת לפתוח פרופיל מלא דוגמת פייסבוק. העומק שאתם נותנים לפרופיל חייב להתאים באופן כללי למה שאתם רוצים שהאתר שלכם יביע. פייסבוק לא היתה מצליחה להיות הרשת שהיא הפכה להיות ללא ההתעקשות הראשונית (שהיתה אז די חדשנית) על שמות אמיתיים ולא דמויות וירטואליות, משום שפייסבוק מנסה להעביר את החיים שלנו לרשת. לפורומים רפואיים יהיה קשה לעשות דבר דומה – אנשים לא אוהבים לראות את הבעיות הרפואיות שלהם ברשת תחת השם האמיתי שלהם. באתר מבוסס פנטזיה אפשר לשער שדמויות פיקטיביות עם תמונות מצויירות יכולות להיות יותר מעניינות מאשר הדמות האמיתית שעומדת מאחור, וכו. הזיהוי מוסיף אמינות, איכות וקשר רגשי לאתר.

ברגע שהחלטתם על העומק וסוג הזהיויות באתר שלכם, תנו להם חופש וחשפו אותן. אם יש ציטוט של משתמש, הוספו את הדמות שלו וקישור לדף הפרופיל, אם יש לכך משמעות. כל הערה, ביקורת או פוסט שהמשתמש כותב ילוו בדמות הזו. המטרות של התוספת הזו הן גם בשביל המשתמש עצמו, אשר מזדהה עם הדמות שלו באתר, וגם למשתמשים האחרים, שיכולו לזהות משתמשים נוספים, להכיר דמויות ולתקשר איתן, ובכך לחזק גם את הקשר שלהם לאתר וגם את הרצון שלהם לתרום ולהשתתף (ובכך להראות את הדמות שלהם גם כן).

הזיהוי יכול להיות כסיכום זריז של הכרטיס כמו ברמקול:

או תמונה ושם בלבד, כמו בטוויטר:

או לדוגמא שם ופעולה ספציפית עליה מדובר באותו הרגע:

בכל מקרה, כדאי ששם ותמונת המשתמש יובילו לפרופיל אשר יציג פרטים נוספים, דרכי התקשרות וכדומה למשתמש שעומד מאחורי הכינוי..

ברגע שאתם מאפשרים פרופילים ואנשים, הדלת נפתחת לעוד הרבה אפשרויות אחרות הקשורות לדמויות המשתתפות באתר: אנשים נוספים שהדמות מעריכה או קשורה אליהם באופן מסויים הקשור לערך האתר (שוב, בפייסבוק – קשרים חברתיים, ברמקול – קשרי טעם אישי וביקורות, באתר משפחתי הקשרים יהיו משפחתיים וכו).

משהו לעשות ודרך להביע את עצמם

ההבדל העיקרי בין אתר תדמית או תוכן לאתר חברתי הוא היכולת של המשתמש לתרום, להביע, להיות חלק מהאתר עצמו. קשת ההשתתפות רחבה מאוד – מאתרים הבנויים על השתתפות משתמשים, דרך אתרים הבנויים על השתתפות גבוהה ממספר מצומצם של משתתפים והשתתפות קריאה או קטנה מאוד של השאר (לדוגמא, אתר ביקורות, או וויקיפידיה), עד אתרים שהשתתפות המשתמשים בהם היא חלקית בלבד – וכוללת הצבעות או הערות בלבד, כמו בלוגים ואתרים מבוססי תוכן עורכים.

מה שתבחרו לאתר שלכם, כדאי לאפשר למשתמשים דרכים רבות ככל האפשר להביע את עצמם, מאותן סיבות שדיברתי עליהן למעלה: אמינות, קשר רגשי לאתר, מיתוג וכדומה. גם סיבות טכניות וכלכליות משחקות כאן תפקיד: כמות התוכן שהמשתמשים שלכם יוצרת כמעט תמיד תהיה גדולה יותר וכלכלית יותר מאשר יוצרי תוכן מטעמכם יכולים ליצור, והערך מבחינת SEO וענין למשתמשים יהיה גבוה. מצד שני, פיקוח (אם יש צורך) ואדמיניסטרציה עלולים להטות את הבחירה לצד השני. אלו שיקולים שיהיה עליכם לקחת.

פעילות רחבה של משתמשים כוללת מתן ביקורות, כתיבת ערכים, הוספת פוסטים בפורום וכדומה. כנראה שאם אתם מאפשרים פעילות כזו אתם מכוונים לאתר שיהיה מעין פלטפורמה. כדאי להקל במידת האפשר במתן התוכן, משום שקשה לשכנע משתמשים לעשות זאת בכל מקרה, וכל קושי שתוסיפו רק ירחיק אותם יותר. לעתים עדיף להוריד פצ'רים מענינים וטובים כמו עורך טקסט עשיר ( rich text editor), הוספת תמונות וסרטים וקישורים חיצוניים, רק כדי לקבל תחושה של קלות הוספת תוכן, אולם לפעמים היכולת ליצור תוכן מקורי ואישי חשובה יותר. שימו לב בדיוק מה אתם נותנים למשתמשים שלכם וכמה רחוק אתם יכולים ומתכוונים ללכת.

ברמקול, לדוגמא, מאפשרים חוות דעת עם טקסט חופשי מלא ועשיר:

אולם המשמעות היא שבאתר יכולות להיות ביקורות שאי אפשר לשלוט במראה ובתוכן שלהן:

(שימו לב לצבע הפונט וגודל התמונה) – האם אחידות וקיראות עדיפות על האפשרות של משתמש להביע את עצמו? תלוי באתר, תלוי בסוג המשתמשים וסוג התוכן שהם מביאים איתם – אני מראה לכם את האפשרויות השונות ואת המשמעויות האפשריות שלהן.

מעבר לפעילות הרחבה אפשר וכדאי בכל מקרה לאפשר למשתמשים פעילות צרה יותר – פעילות שעדיין נותנת להם להביע את עצמם, את הרצונות ואת המחשבות שלהם, אבל בלי הרבה מאמץ. הצבעות למינהן (אהבתי, מתן לב, אצבע למעלה או למטה וכו) הן אפשרות פופלרית (רמקול, טוויטר, פייסבוק, כולן מאפשרות את זה). האפשרות לחלוק תוכן – מעבר ליתרון הויראלי – נותן למשתמשים במה להבעה עצמית, מה הם אוהבים, מה מצא חן בעיניהם וכו. חשוב מאוד להיות קשובים למשתמשים בשלבים האלה – פעמים רבות טוויקים קטנים לפיצ'ר יהפכו משהו צולע לתוספת נהדרת לאתר, ולעיתים קרובות הקהילה עצמה תצמיח משהו שונה לגמרי ממה שהתכוונת – אבל זה יהיה משהו יעיל ופורה מאוד.

היכולת לתקשר

השלב האחרון בבהית קהילה היא היכולת של אנשים לתקשר בינם ובין עצמם – בין אם ע"י פורום, הודעות ציבוריות ופרטיות, ובצורה המעניינת ביותר – פעילות חוץ אתרית (מפגשים, טלפונים וכו). בין אם אתם מאפשרים זאת ע"י חשיפת פרטים (מוגנים באפשרות פרטיות) מסויימים כמו מספר הטלפון, או אפשרות ארגון מפגשים חיצוניים – ברגע שהרצון הזה עולה אצל המשתמשים אתם מתחילים להרגיש שהקהילה נוצרת משום שזהו דחף טבעי. אם יש לכם יכולת טכנולוגית שווה לבדוק אפשרות של זיהוי גיאוגרפי אוטומטי, או אולי שימוש באתרים חיצוניים המאפשרים זאת (כמו חיבור לfouresquare).

לסיכום

כשבונים אתר עליכם לבחון דברים רבים, בינהם היכולות החברתיות שאתם מעונינים (או לא) להוסיף. נסו לבנות את היכולות צעד אחר צעד, ולא "לזרוק" אפשרויות באתר בלי להבין מה האפשרות נותנת, את מי היא משרתת והאם יש דרישות בסיס שעליכם לעבור לפני (לדוגמא לבנות פרופילים לפני מערכת מסרים באתר, או הגעה למסה קריטית של משתמשים לפני הוספת אפשרות לארגן פגישות וכו).

בהצלחה!

לאחרונה יצא לי לעבוד קצת יותר מהרגיל על וורדפרס בעקבות כמה פרוייקטים שאני משגר לאויר בקרוב (הודעה על כך תצא בנפרד ), אבל נזכרתי בשני הפוסטים שלי על צעדים ראשונים כשפותחים בלוג ועוד צעדים כשפותחים בלוג (שהוא למעשה הפנייה לחנית), וגיליתי (הפתעה, הפתעה) שמאז 2007 השתנה איזה דבר או שניים.. האם זו לא הזדמנות פז לכתוב את הפוסט השלישי?

אז אני לא אתעכב על הפרטיים הטכניים של הוסט, דאטהבייס וכו. אני מניח שכבר התקנתם את הבלוג, יש לכם גישת לקונסולת הניהול ויש לכם גישת FTP, או שאתם יודעים להתקין תוספים (plugins) מלוח הבקרה. מעבר לזה, נאמר שהבלוג שלכם ריק.

הדבר הראשון שאני פונה אליו הוא הווידג'טים (widgets) – כדי להתקין את הבסיסיים ביותר ואז לעבור להגדרות שלהם ושל הבלוג. הווידג'טים הראשונים שאני מתקין וממליץ עליהם:

1. למחוק את hello dolly שמגיע עם הבלוג
2. להפעיל את Aksimet שמגיע עם הבלוג
3. All in One SEO Pack – תוסף נהדר ופשוט לseo פנימי
4. Google Analyticator – מחבר את הבלוג שלכם לגוגל אנליטקס בקלות
5. Google XML Sitemaps – לשפר את תוצאות החיפוש שלכם ולהבין מה קורה בבלוג שלכם, איך גוגל רואה אותו וכו.
6. Relevanssi – חיפוש משופר לבלוג שלכם
7. Subscribe To Comments – כדי לאפשר למשתמשים שלכם לדעת מתי יש תגובות במערכת
8. TinyMCE Advanced – עורך טקסט מתקדם יותר, במיוחד אם אתם מתכוונים לכתוב הרבה און ליין
9. WordPress.com Stats – אני מוצא את הסטטיסטיקות של וורדפרס נעימות ופשוטות. לא טובות ואמינות כמו גוגל, אבל למה לא גם וגם?
10. WordPress Database Backup – חייבים לגבות את הבלוג שלכם
11. wp-cache – משפר ביצועים ומוריד עומס מהשרת שלכם
12. WP-PageNavi – לניווט קל יותר

לאחר ההתקנה, אני מתחיל עם ההגדרות:

1. להפעיל את aksimet עם סיסמה שקיבלתם מהם
2. מפעיל את הפלאגאין של הSEO, אם מתחשק לכם תתרמו – לא צריך לשנות יותר מדי כרגע את האפשרויות
3. משתמש בסיסמא מסעיף 1 להפעיל את הסטטיסטיקות
4. עובר ל כלים->Backup ומכין גיבוי שבועי (תלוי כמה אתם מעדכנים את הבלוג) שישלח לכתובת הgmail שלי
5. הערה – לאחר שבועיים שלושה שאני רואה שהגיבויים מתקבלים, אני פשוט עושה חוק בג'ימייל שמעביר את המייל הזה אוטומטית לספרייה מיוחדת.
6. עובר ל הגדרות->כללי: מעדכן את תיאור הבלוג, לרוב השאר בסדר גמור
7. אם אתם מתכננים לעדכן פוסטים במייל או דרך MS Writer, תעברו לכתיבה, ותאפשרו את זה, אם לא, לא צריך.
8. עובר ל הגדרות->קישורים ישרים: מעדכן את המבנה למותאם אישית. אני אוהב את %CATEGORY%/postname אבל הוא פוגע בביצועים ולפעמים לא עובד טוב עם דפים, אז לרוב אני מגדיר /%post_id%/%postname%/
9. את המקומות לקטגוריות ותגים אני משאיר ריקים או ממלא category וtag בהתאמה, לפי החשק. זה לא ממש משנה.
10. הולך לגוגל אנליטקס ופותח חשבון לאתר – לפעמים בתוך חשבון הבלוגים שלי ולפעמים בחוץ ובנפרד, תלוי למי מיועד הבלוג.. שומר את הקוד שהשאירו לי (מתחיל בUA).
11. עובר להגדרות->google analyticor שהתקנו קודם. מאשר (enable) אותו ואז לוחץ על הקישור של Authenticate with Google, כשאני מחובר לגוגל דרך ג'ימייל לדוגמא, או שמכניס את הקוד הנ"ל.
12. עובר להגדרות->relevanssi ומפעיל אותו.
13. עובר להגדרות->Subscribe to Comments ומתרגם את המשפטים שחשובים לי. לרוב ל"קבל התראה במייל על תגובות חדשות", "אתה רשום לתגובות לפוסט הזה.  <a href="[manager_link]">נהל את ההתראות שלך</a>."
14. עובר להגדרות->wp-cache ומפעיל אותו
15. עובר להגדרות->pageNavi ומתרגם את המשפטים החשובים לי.
16. עובר להגדרות->XML Sitemap ובונה את האינדקס בפעם הראשונה.

די! זה הכל.. הוורדפרס שלכם, מבחינת תפעול ראשוני, די מוכן. נשאר לבחור מראה (theme) ולהתחיל לכתוב..

ג'ף אטווד (Jeff Atwood) כותב על 13 קלישאות שמופיעות בבלוגים, ואני חייב לאשר שהוא קולע כמעט בכולן. אנחנו רואים אותם ומשתמשים בהן כל יום. בנסיון צולע לתרגם את העיקר, אלה הן 13 הנקודות שג'ף מדבר עליהן, שווה לקרא.

1. ווידג'ט תאריכים – נו באמת. מישהו משתמש בזה באמת?
2. תמונות שלא קשורות לכלום – נכון, תמונות בבלוג זה טוב וחשוב, אבל אם לא מצאתם תמונה קשורה באמת.. אז למה?
3. אין פרטים על הכותב – דיברנו על זה קצת בוורדקמפ האחרון, אבל זה באמת חשוב. לקוראים שלכם חשוב לדעת מי אתם.
4. הידור מיותר – לכל אלה שממלאים תחתית של כל פוסט בכל המקומות שאפשר לפרסם את הפוסט שלהם, מפוצצים בוויד'טים וכדומה. רחמים.
5. בלוגרול עצום – הבלוגרול קיים כדי לתת לקורא אפשרות להגיע לעוד אנשים מעניינים, הקשורים באופן זה או אחר אליך ואל מה שהבלוג שלך מדבר עליו, והמטרה היא להגיע לטובים ביותר ולא לרשימה הארוכה ביותר.
6. ענן התגיות – וכאן אני לא מסכים עם ג'ף – אבל הוא טוען שקשה להשתמש במדיה הויזואלית של הענן. טוב, אי אפשר להיות צודק תמיד.
7. פרסום יתר – מופיע קצת פחות בבלוגים ישראליים, אבל קיים הרבה בחו"ל.
8. היומן האישי – בלוג הוא כלי להעברת מידע, סיפורים, דברים מעניינים. לא כלי לספר מה קורה לך ביום יום. בלוג הוא לא יומן אישי.
9. "מצטער שלא כתבתי כבר כמה זמן" – אם לא יצא לכם לכתוב, והקוראים נשארו, סבבה. מי שרוצה לקרא אתכם יודע איך להגיע אליכם ומתי. אל תבזבזו זמן בהתנצלויות או הבטחות לעתיד טוב יותר.
10. בלוגין על בלוגין – אלא אם כן אתם כותבים בעניינים טכניים וקהל היע שלכם הם בלוגרים בעצמם, שזה די נדיר, אין הרבה מקום לדבר על עצם הכתיבה.
11. חדשות – למה בדיוק לכתוב על מה שקורה עכשיו, בלי נקודת מבט חדשה?
12. רשימות – בדיוק כמו זו. נ'פ סייד.
13. חסימת תגובות – לדעתי זו מעין נקודה שהיא גבול. אם אין תגובות זו כתבה, לא בלוג.

תהנו.