בלוגים


18
ינו' 10

13 קלישאות של בלוגרים

ג'ף אטווד (Jeff Atwood) כותב על 13 קלישאות שמופיעות בבלוגים, ואני חייב לאשר שהוא קולע כמעט בכולן. אנחנו רואים אותם ומשתמשים בהן כל יום. בנסיון צולע לתרגם את העיקר, אלה הן 13 הנקודות שג'ף מדבר עליהן, שווה לקרא.

  1. ווידג'ט תאריכים – נו באמת. מישהו משתמש בזה באמת?
  2. תמונות שלא קשורות לכלום – נכון, תמונות בבלוג זה טוב וחשוב, אבל אם לא מצאתם תמונה קשורה באמת.. אז למה?
  3. אין פרטים על הכותב – דיברנו על זה קצת בוורדקמפ האחרון, אבל זה באמת חשוב. לקוראים שלכם חשוב לדעת מי אתם.
  4. הידור מיותר – לכל אלה שממלאים תחתית של כל פוסט בכל המקומות שאפשר לפרסם את הפוסט שלהם, מפוצצים בוויד'טים וכדומה. רחמים.
  5. בלוגרול עצום – הבלוגרול קיים כדי לתת לקורא אפשרות להגיע לעוד אנשים מעניינים, הקשורים באופן זה או אחר אליך ואל מה שהבלוג שלך מדבר עליו, והמטרה היא להגיע לטובים ביותר ולא לרשימה הארוכה ביותר.
  6. ענן התגיות – וכאן אני לא מסכים עם ג'ף – אבל הוא טוען שקשה להשתמש במדיה הויזואלית של הענן. טוב, אי אפשר להיות צודק תמיד.
  7. פרסום יתר – מופיע קצת פחות בבלוגים ישראליים, אבל קיים הרבה בחו"ל.
  8. היומן האישי – בלוג הוא כלי להעברת מידע, סיפורים, דברים מעניינים. לא כלי לספר מה קורה לך ביום יום. בלוג הוא לא יומן אישי.
  9. "מצטער שלא כתבתי כבר כמה זמן" – אם לא יצא לכם לכתוב, והקוראים נשארו, סבבה. מי שרוצה לקרא אתכם יודע איך להגיע אליכם ומתי. אל תבזבזו זמן בהתנצלויות או הבטחות לעתיד טוב יותר.
  10. בלוגין על בלוגין – אלא אם כן אתם כותבים בעניינים טכניים וקהל היע שלכם הם בלוגרים בעצמם, שזה די נדיר, אין הרבה מקום לדבר על עצם הכתיבה.
  11. חדשות – למה בדיוק לכתוב על מה שקורה עכשיו, בלי נקודת מבט חדשה?
  12. רשימות – בדיוק כמו זו. נ'פ סייד.
  13. חסימת תגובות – לדעתי זו מעין נקודה שהיא גבול. אם אין תגובות זו כתבה, לא בלוג.

תהנו.


5
אוג' 09

מסמך גוגל דוקס לתוך וורדפרס

אסף שאל אותי בפוסט הקודם איך להעביר מסמך גוגל דוקס לוורדפרס, או יותר מדויק – איך ליצור ווידג'ט מגוגל גוקס. מכיוון שאי אפשר להראות בתוך תגובה, אני כותב את הפוסט הזה.

פותחים את המסמך שאתם רוצים, בצד ימין למעלה יש את התפריט הבא:

גוגל דוקס

לחצו על Share, ואז Publish as a Web Page, תקבלנו את המסך הבא:

Picture 7

קחו את הלינק ושתפו בוורדפרס, ווואלה.


3
אוג' 09

כמה פרוייקטים חדשים..

השבוע היה שבוע פורה.. כמה פרוייקטים הגיעו לשלב בשלות מספקת ליציאה לאור, ואני משער שאפשר כבר להציג אותם לקהל. בניגוד לבלוג ספורט, שם אני אתאר את הגישה הספורטיבית לפרוייקטים האלה, רציתי קצת להציג אותם כאן ברמה גבוהה יותר ולהציג כמה נקודות טכניות קלות..

גיראפ – ביקורות על מוצרי ריצה – הוא פרוייקט ביקורות מערכת (לא תוכן גולשים) שבא לתת מענה לצורך שלא קיים בעולם הריצה היום – מה טוב ומה פחות טוב. נעליים, ביגוד, משקאות ותזונה, וכו וכו. כן – עולם הריצה עשיר יותר מזוג נעליים וכובע. תתפלאו. המערכת הוקמה מעל וורדפרס, עוצבה ועוברתה ע"י עומר קפלן והיא מכילה כמה נקודות מענינות על מערכות וורדפרס ושיווק:

  • בעקבות המערכת החלפתי את תוסף הgoogle anlytics בכל הבלוגים שלי בGoogle Analyticator. למרות שהתוספים דומים, באחרון יש תוספת ללוח הבקרה של וורדפרס עצמו שמביאה את עיקר העניינים ואופציות הקינפוג רבות יותר. מומלץ.
  • תוסף החיפוש, Relevanssi, גם הוא עוברת – משתמש בטכניקת חיפוש מתקדמת של כמות הפעמים שמילת החיפוש נמצאת במסמך וכן כמות הפעמים שהמילה נמצאת בבלוג באופן כללי. ז"א חשיבות המילה כפול המצאותה במסמך. מענין. כמובן ששאר האופציות הרגילות של תוסף חיפוש – חיפושים פופולריים וכו – קיימות.
  • תוסף טוב לכוכבים וציונים לא מצאנו, ואנחנו משתמשים במשהו לא כ"כ מצטיין – אם נמצא נודיע, או שנצטרך לכתוב אחד. למישהו יש?
  • הבאז ברשת הגיע קודם כל דרך פייסבוק וטוויטר, שישר הביאו לנו כמעט 100 יוניקים ביום – אחרי יום אחד שלי בלבד. עומר הצטרף עם עבודה קלה בפורומים, ואנחנו מתייצבים באיזור הזה. האתגר הבא יהיה שיתופי פעולה וכתיבת תוכן, ואח"כ המשך חיזוק SEO. דיווח יבוא בהמשך..

רצים את ישראל – הוא האתגר החדש של זהר ושלי, שמטרתו לרוץ מהחרמון לאילת. הבלוג הזה, גם הוא מבוסס וורדפרס, ילווה אותנו לאורך הדרך – האימונים, המחשבות, ההיכרות העמוקה אחד עם השני, ועם עצמנו, האתגר הגדול והריצה עצמה. אני מקווה שהוא לא יכסה פציעות :) :

  • עדיין לא עשינו שיווק ברשת. קצת דיברנו על זה אבל לא יותר. אנחנו מחכים לקצת יותר תוכן.
  • התבנית היא Panorama, שתורגמה על ידי לעברית – והיא כמובן חופשית אבל עדיין לא הוצאתי אותה החוצה. אם מישהו רוצה אפשר לפנות אלי. ככל שתפנו יותר הסבלנות שלי תגמר ואני אוסיף אותה לבלוג התבניות או משהו.
  • כדי לעקוב אחרי המשקל, אנרגיה והקילומטרז' שלנו הוספנו דף מעקב, שהוא למעשה דף מגוגל דוקס שעשיתי לו share פומבי – רעיון לא רע כך ששנינו יכולים לעדכן אותו רגיל, לעשות סיכומים וממוצעים על הדף עצמו והבלוג מתעדכן אוטומטית. שווה בדיקה.

1
אוג' 09

עזבו אתכם משטויות – למה טוויטר עובד?

אתמול פרסמתי טוויט שדיבר על חזרה שלי מהכרמל אחרי ריצת בוקר. בשבילי זה היה עדכון סטטוס רגיל, משהו של בין לבין, תוכן רגיל, משהו שאני באופן כללי עושה לפחות פעם בשבוע, הרבה פעמים יותר, כבר שמונה שנים. שמונה שנים. עושה, מדבר על זה עם חברים, מספר סיפורים. ועכשיו מטווט.

אז למה אני כותב על זה פוסט?

בגלל התגובות. 4 אנשים שונים, תוך יום, לא קשורים זה לזה, בסיטואציות וסיבות שונות, דיברו איתי על הטוויט הזה. "אתה נוסע לצפון רק בשביל לרכוב", "רק בשביל לרוץ", "לעשות ספורט", "מטייל בבוקר בארץ" וכו וכו. כולם הופתעו, כולם נדהמו. גם אני – כיצד זה יכול להיות ששמונה שנים אני מדבר על זה ולא מקבל אפילו תגובה מופתעת אחת, ופתאום בבת אחת ארבע?

זה, גבירותי ורבותי, טוויטר. משפטים קצרים, מסר, הפצה והקשבה.

המסר שלי פשוט יותר – בדיוק מה עשיתי. אני כותב ושולח.

ההפצה מידית ורחבה – כל החברים שלי (הדיגיטליים) רואים את זה, חלקם קוראים את זה. הרבה יותר מאשר אלו שאמרתי להם פנים אל פנים.

ההקשבה מטורפת – החברים שלי קוראים את הטוויט בזמנם שלהם, מתי שהם בחרו ומתי שהם רוצים ומוכנים להקשיב, לא כשאנחנו נפגשים, כשאני רוצה לדבר, כשלהם יש מה להגיד. מנטלית הם מוכנים להקשיב ואז הם שומעים אותי הרבה יותר טוב. מרצים ומדריכים לכושר שיכנוע מלמדים אותך איך לתפוס את תשומת הלב של ה"לקוח" שלך.. יש מגוון שיטות ותרגילים, אינטונציות, שפת גוף וכדומה. טוויטר מבטל את כל אלה – הוא מגיש לך את הלקוח כשהוא רוצה להקשיב. זהו זה. זה טוויטר.


11
יולי 09

עוזב את יבמ

כשהגעתי ליבמ לפני קצת יותר משנתיים וחצי, היה לי בלוג אחד, נסיון כמנהל פיתוח בשתי חברות, בעיקר כמנהל טכני שגדל מלמטה, מתוך הטכנולוגיה. מיטמיט היה אתר של כמה מאות יוניקים, אולי מעל אלף, ורמקול היה בתחילת דרכו.

נכנסתי לנהל את הצוות הישראלי של הSametime Gateway, מוצר מרתק שנכתב בjava למטרות תרגום פרוטוקולי תקשורות ומסרים מידיים מתוך הארגון החוצה, תוך שמירה על שליטה ובקרה ובטחון מידע כנדרש באירגונים. למדתי xmpp, sip על הדיאלקטים השונים שלהם, למדתי לדבר בפוליטיקה אמריקאית, למדתי לנהל צוות ללא שליטה טכנית במוצר, כשאני מלווה באנשים נהדרים, כמו גיל פרצי, שהיה ראש הצוות המקומי.

עם הזמן וההצלחה, הפיתוח עבר כולו לישראל, ומצוות חלקי הפכנו לבעלי המוצר, והעבודה התחילה להיות רחבה יותר, צוותי QA בסין, הודו, אירלנד וארה"ב, לקוחות בכל מקום, שיתופי פעולה עם החברות הגדולות ביותר שיש. לצוות הצטרפו עוד אנשים חזקים כמו גילי נחום (שגם כותב מדי פעם בבלוג האישי שלו ועל javajava), כמומחה הביצועים שלנו, וטלי צברי שלקחה פרוייקט בעייתי והפכה אותו להצלחה לפי המטרות שלנו. היה תענוג, ולמדתי הרבה על ניהול, פוליטיקה, אנשים, תהליכים, מה כדאי, מה עדיף, ואיך להגיע לאיפה שאתה רוצה. למדתי גם מתי התהליך משרת אותך ומתי אתה הופך עבד לתהליך, עד כדי שהוא מפסיק לשרת והופך לנטל.

במקביל מיטמיט הפך להיות האתר השני בגודלו בישראל בענף החתונות, הישג לא מבוטל, כשהוא מביא אלפי יוניקים ביום. גם רמקול צמח לכמה אלפים ביום, אבל יש לו עדיין כברת דרך לעבור. יש לי 4 בלוגים עיקריים, שניים מהם פעילים פחות או יותר. פייסבוק, טוויטר וקפה דה מרקר הם כבר עובדה קיימת, כמו המשבר הנוכחי, כמו ההזדמנויות שהוא מייצר, וכמו הידע שעכשיו יש לי – שמקומי כבר לא ביבמ.

לקח לזה קצת זמן לשקוע, אבל הבנתי שאני רוצה להמשיך, שאני רוצה לחזור ולטפל בבעיות טכנולוגיות עם הידיים, להלחם בבאגים וארכיטקטורות שלא נותנות לי לישון, כי זה מענין, ומאתגר, וקשה. אני מחפש את הרוח של הסטארטפ, את האנרגיות של המלחמה, את הרצון לכבוש את העולם.

מה יהיה עכשיו? לא בדיוק ברור לי. אין לי משהו סגור. אני מחפש סטארטאפ, להצטרף או להקים, ועד אז – פרוייקטים טכנולוגיים, יעוץ ניהולי לראשי R&D שרוצים להצליח יותר, דברים שלי ודברים של אחרים. לא יודע מה יהיה עכשיו, אבל אני יודע שיהיה מענין.


8
מאי 09

וורדקמפ 2009 KICK OFF

אתמול וורדקמפ 2009 ממש יצא לדרך. בפגישה מגה גיקית בהנרייטה התחלנו את מה שאני מקווה יהיה כנס הוורדקמפ הגדול והמגניב ביותר עד עכשיו.

מעבר לעובדה שאנחנו מחפשים (תמיד) מתנדבים, ובקרוב תהיה מערכת לניהול משימות שכולכם, כן, כולכם, תוכלו לתרום ולהשתתף בכנס הנהדר הזה, יש איזשהו דגש שנראה לי שהתפספס בפגישות הקודמות. אני קורא את מה שחנית כותבת ומדבר עם נועה על הכנס הקודם, ההתרגשות, ההנאה והתסכול שהוא הביא אותו, וחשוב לי לתת את הדגש הזה בפעם הזו.

אנחנו רוצים להנות.

כן. אני לא איש וורדפרס במקצועי. אני מבין וורדפרס, יודע לקרוא את הקוד מאחורה, כתבתי שניים שלושה פלטגאינם ותרגמתי תמה אחת. הקמתי אולי 6 או 7 בלוגים, ושתי מערכות MU, אבל אני לא מרוויח מוורדפרס, ואני לא עושה את זה כדי לקדם את מחייתי (לא שיש דבר או חצי דבר רע בלעשות את זה).

אני גם רוצה לתרום לקהילה. כל שנה בשנים האחרונות עשיתי את זה. אם זו היתה ההתחלה של מית4מית, ההתנדבות בשבי”ל, או מגוון דברים אחרים – השנה אני רוצה לעזור בוורדקמפ, שיצרה עבורנו מערכת נהדרת לניהול תוכן.

אבל זו לא הסיבה העיקרית.

הסיבה העיקרית היא שאני רוצה להנות, אני רוצה לפגוש אנשים מעניינים, ואני רוצה שכולם ירגישו ככה על הדרך. הכנס יהיה טוב, בסוף, הכנס יהיה מקצועי, בסוף, אבל הכנס יהיה יום אחד. הדרך אליו תהיה ארוכה.

אני מקווה שיותר אנשים יתנדבו הפעם – אולי כן ואולי לא – אבל תדעו שאם כן אז בואו בכיף שלכם, תצטרפו אלינו כחברים, ואני מבטיח שתהנו. תבואו גם אם יש לכם שעה לתרום, או אולי רק החודש – אין צורך בהתחייבות מלאה. תבואו ותרימו יד גם אם אתם רק מכירים איזו חברה שיכולה לעזור בכל דבר – ממערכות הגברה, מודמים סלולריים, פרסום ברשת, הוסטינג, או מימון של כל דבר. תרימו יד אם אתם רוצים לתרום תוכן – גם אם אתם לא יודעים בדיוק איך – אני יכול לעזר לכם ליצור מצגת – אפילו אם מעולם לא ניסיתם. איזו הזדמנות מעולה זו יכולה להיות!

בקיצור – וורדקמפ 2009 יצא לדרך. בואו תצטרפו למסע.


26
ינו' 09

7 דברים שלא יודעים עלי..

אממ. יש משחק כזה, של בלוגרים, שנקרא 7 דברים שלא ידעתם עלי (דביר, שתייג אותי, אומר שזה דומה לשבע בום, אבל לא, ההיפך!), ומכיוון שרוב הקוראים של הבלוג הם לא מהסביבה, אז הסבר קטן: אני צריך לכתוב 7 דברים שאף אחד (או, לטס פייס איט, אף אחד שקורא כאן, או רוב האנשים שקוראים כאן לפחות) לא יודע עלי, ואז לתייג הלאה שבעה אנשים, בתקווה שלא השתתפו עדיין במשחק.

אז הנה כמה דברים קטנים שלא יודעים עלי:

  1. אף פעם לא היה לי זמן. התחלתי ללכת בגיל חצי שנה, ולדבר בגיל עשרה חודשים. כמובן שהתוצאה המיידית הייתה שאף אחד לא מצא אותי כי לא הבינו שאני יודע ללכת, והתוצאה המיידית השנייה אחרי זה היתה שפתחתי את הראש על הממטרה בחצר (ועוד בונוס קטן: סה"כ פתחתי את הראש עוד 11 פעמים מאז..)
  2. כשהייתי קטן, אחי הגדול לקח משחת שיניים ומרח אותה עלי כשישנתי. כמובן שהתעוררתי שהיא היתה לי על כל הגוף, כולי מגורד ומעוקצץ, והוא והחברים שלו שישנו אצלנו התפקעו מצחוק. למחרת שיחקנו בחוץ והתחרנו בריצה, והם החליטו לנסות להפיל אותי כשאני עובר את החוט של הסיום. קלטתי את זה, קפצתי מעל והוא נפל במקומי. מאז למדתי שלא רק שאתה יכול להלחם בגדולים ממך, אתה יכול להגיע ראשון ולהפיל אותם בדרך.
  3. העבודה הראשונה שלי היתה בגיל חמש: יום אחד הופעתי במכולת השכונתית ואמרתי שאני מחפש עבודה. החלום שלי היה כמובן לעבוד על הקופה ולטפל בכסף אבל שלחו אותי למכור לאנשים (לפחות ככה אני זוכר). נדמה לי שהרווחתי 5 שקל (היו אז שקלים? אולי משהו אחר, לא משנה) או שאולי בסוף קניתי משהו ב5 שקלים, או שאולי שילמתי כדי שיתנו לי להשאר. אל הקופה אף פעם לא הגעתי, אבל זו היזמות הראשונה שלי.
  4. כל כמה זמן רצו להשאיר אותי כיתה. זה קרה בגן, בכיתה ד', בכיתה ו', י' ויא', תמיד מאותן סיבות (לא מכין שיעורים, לא מרוכז בכיתה, צעיר מדי, ואח"כ כשהתחלתי להבין שיש חיים ששווה לחיות אותם, גם לא בא לשיעורים בכלל). תמיד אמא שלי הייתה צריכה לבוא, להקשיב, לחתום שאני אשתנה, ולהמשיך הלאה. אני אף פעם לא הבנתי מה רוצים ממני. אני חושב שמאז נעלם לי הכבוד להיררכיה שמנצלת כוח במקום יכולת כדי להשאר בטופ.
  5. 4 אירועים עיקריים שעיצבו לי את הילדות והחיים (שאני זוכר, ושהיו אירועים חד פעמיים תחת שליטתי, לא כמו מעבר דירה, אנשים שהכרתי וכו', שגם לזה השפעה חזקה) היו: המחשב הראשון שאבא שלי קנה לעבודה (הpc הראשון, לפני זה עוד היה טקסס אינסטרומנט) – ראיתי אותו – התחלתי לתכנת, ומאז לא הפסקתי. מדי פעם ניסיתי את הקטע של המשחקים אבל זה לא עשה לי את זה. למדתי בייסיק עם בייסיקה (1-8) ופיתחתי משחק מחשב עם חבר טוב (Revenge Of The Warriors, קווסט כמובן). הספרים של ריצארד באך (שנתנו לי מעוף ואז הבנה של כמה העולם שונה ממה שהיינו רוצים שהוא יהיה, ומעוף צריך להשיג בדרכים אחרות), הסרט ללכת שבי אחריו (אמונה בבני אדם, ברוח האדם ומה שאנחנו יכולים לעשות), וכמובן, אותה הצעה חד פעמית מחבר להשתתף סתם כך בטריאתלון הראשון שלי, למה לא, שווה, מקסימום תפסיק אח"כ.
  6. כשדברים לא עובדים מהר, יעיל, או בצורה הגיונית, אני משתגע וחייב לתקן אותם, אם אפשר. אני אוהב לראות משהו שלא עבד טוב מספיק מתחיל לתקתק כמו שצריך. אל תדאגו, אנשים לא כלולים בקטגוריה הזו,  אז אני לא מטורף לגמרי, למזלי. אבל תנו לי תוכנה עם באגים, איטית, מתרסקת, ואת הקוד, ואני מאושר. כשאני חושב על זה, תמיד אהבתי יותר לתקן דברים שלא עובדים מאשר ליצור דברים חדשים – האתגר גדול יותר ומסובך יותר, אם כי לאחרונה גיליתי שאני אוהב גם ליצור מאפס.
  7. אני אופטימי. אני מאמין שאנשים טובים, בגדול (למרות שיש יוצאים מהכלל) ולרוב הסיבות לכל מיני מעשים שנראים רע הם חוסר הבנה, או בסה"כ אותנ שאיפה לאושר אישי של כל אדם ממליון סיבות שלאחרים קשה לראות, אותה שאיפה שיש לכולנו ולא רצון לפגוע, ולמרות שהתוצאות לפעמים לא אופטימליות, לכל אדם יש חברים שחושבים שהוא איש טוב, אמא שאוהבת אותו, ואחות קטנה שרק רוצה להיות כמוהו. אם תחשבו על זה ככה החיים שלכם וגם של הסובבים אתכם יהיו טובים יותר, כנראה (מצד שני, אל תנסו לבדוק אם זה גורם לי להיות תמים ואידיוט,כי אני לא :) )

אני מתייג את אורית, איתמר, אמא, מיקי, לימור, אורן ונועה.. תהנו!


1
ינו' 09

מתי שיווק ויראלי הוא פשוט יותר מדי?

אני בעד עבודה שיווקית, באמת. אני אפילו מעריך עבודה של שיווק ויראלי ברשת, אם הוא נעשה בצורה טובה. אני מאוד שמח שישראל לקחה צעד קדימה ויש לנו נוכחות אינטרנטית מרשימה – בלוג של קונסוליית ישראל בניו יורק (שעושה עבודה מצויינת!), הבלוג שעוזר לנו לנצח (אבל עושה עבודת SEO לא טובה במיוחד), הערוץ של צה"ל ביוטיוב … וגם … אפליקצית פייסבוק וחשבונות טוויטר: סופר קסאמים והחשבון המצויין של קונסוליית ישראל.. אני עוד יכול להמשיך כמה זמן.

אז מה הבעיה שלי עם כל זה?

day_of_the_long_tail_3

  • המהירות שכל אלה צמחו – בנוסף על בעיית הSEO שאני עוד אדבר עליה – פשוט לא עובדת. היום אם אני רוצה לעזור, אני לא יודע למי לפנות. אם אני רוצה להתעדכן (ומשום מה לא רוצה את למהנט) אני לא יודע מי אמין, מי מקצועי, מי עומד מאחורי כל יוזמה. ואני בטח לא יודע אם כל אלה ישארו בסביבה אחר כך. בשביל חדשות, בשביל שיווק, בשביל מיתוג – צריך נוכחות. צריך להיות גזע עץ, ולא פטריה שאחרי הגשם.
  • עומס הודעות – יש הבדל בין הרצון להפיץ והצורך להפציץ. אני מבין שיש כמה אנשים שעוסקים במלאכה, אבל כשכל אחד כותב את אותם דברים, (התקפה מצד אחד) ועוד מוסיפים שבעה משתמשים פיקטיביים שרק מודיעים את אותן הודעות (איגוף מימין), ומשלימים את המכה ע"י retweet (שבירת האויב) – הדבר היחידי שמשיגים הוא סלידה ורצון לנקות את הפיד הסוציאלי שלי. כי אין מה לעשות, זה פיד סוציאלי חברתי ולא חדשותי, ואם הייתי רוצה שהוא יהיה כזה הייתי נשאר בלמהנט (אם אני כבר כאן, אותו דבר על פידים פוליטיים..)
  • עבודת SEO – מכל יצירת התוכן, המשתמשים, העידכונים, חלק מעבודת הרשת החשובה ביותר – SEO (כאן בעברית) – נשכחה. עם כל הכבוד לברנזה הקטנה שלנו, ושל החברים שלנו, כולם לטובתנו בכל מקרה. החוכמה היא להגיע לאחרים – לאלו שלא בטוחים, או לאלו שלא יודעים. הם יגיעו ע"י חיפוש בגוגל, ובשבילם אנחנו צריכים קידום אתרים. את האתר עזרו לנו לנצח ראיתי הרבה מאוד אנשים מאוד חזקים (ברמת אתרים וPR) מזכירים – למה לא לנצל את זה כמו שצריך?

ג'ון בורג קורא לזה המלחמה הסוציאלית הראשונה (דרך אגב, הוא אוסף שם רשימה אפילו יותר גדולה משלי של פעילות ברשת אם בא לכם לראות). אני לא אוהב את זה. אני לא אוהב שעושים את המלחמה על גבי הרשת הסוציאלית (שלי?). אני יודע מה יענו לי על זה – יש מלחמה בעולם האמיתי, ואנחנו משתמשים במה שאפשר כדי להלחם בחזרה. כל אותם אנשי המטרה מקדשת את האמצעים. אני לא מאמין בזה, יש דרך ויש דרך. ואני בטח לא אוהב אנשים שקשורים אלי ("חברים") שמנצלים את הקשרים שלי אליהם כדי להפיץ מידע שיווקי.


21
דצמ' 08

איך משתמשים נכון בטוויטר

ניב כתב פוסט יפה בעל כותרת זהה לשלי, ובגלל שכבר כמה זמן אני מחפש משהו לכתוב עליו, חשבתי שזו תהיה הזדמנות טובה. למרות שהסיכום של ניב מרשים, לדעתי הוא לא מדויק, ואני אסביר את הדיעה שלי.

הערה חשובה – אני מדבר על השימוש בטוויטר ככלי מסחרי. טוויטר הוא פלטפורמה חברתית בסופו של דבר, ולכל פלטפורמה כזו יש שימושים מיועדים, וברגע שהיא הופכת לפופלארית – שימושים מסחריים (אני מכליל שימוש פוליטי כמסחרי במובן הזה).

  • בחירת השם צריכה להיות משמעותית. אני לא חושב שחייבים להסביר מי עומד מאחורי השם, משום שכבר היום יש די הרבה שמות פרועים ברשת, וגם מקובל שיש זהויות מתחלפות, זהויות בדויות וזהויות מסחריות. זה בסדר וזה מקובל, תלוי במה אתם מנסים להשיג. לדמות הראשית שלכם צריכה להיות נוכחות טוויטרית, אך היא יכולה להיות בנוסף לדמויות האחרות, הבדויות.
  • הדמות שלכם צריכה להיות מובנת לקהל.  הדמות של נתניהו (חבל לי לעשות עליו באשינג כמו כולם, בגלל שבכל זאת הוא, או אנשי הקמפיין שלו, חדשו משהו ברשת הישראלית, רע ככל שהביצוע היה ועדיין), לדוגמא, לא עוברת – משום שהוא מדבר כמו הליכוד, לא כמו האיש. היה עדיף שיקרא לו ליכוד וזה היה עובר טוב יותר. אולי זה קשור למיתוג הכללי של נתניהו=ליכוד בבחירות האלה, אבל יש מקומות שזה עובד ויש כאלה שלא. אף אחד לא הלך לבחירות המקומיות בנתניהו, הלכו לבחירות בליכוד, וכך גם טוויטר.
  • טוויטר לא נועד לשיחות, למרות שהוא כלי לא רע בשביל זה. טוויטר נועד לדיווחי נוכחות (כתבתי על זה קצת באנגלית). במשך הזמן דברים השתנו והם עדיין מתפתחים, אבל טוויטר הוא כלי נוכחות – או לפחות ככה הוא התחיל. היום כשאני מחפש את המשפט הנכון אני רואה שהם שינו את ההגדרה לשירות הודעות קצרות בזמן אמת (ראו בעלינו). אין בעיה שדמות מסחרית או פוליטית תופיע בטוויטר כדי לספר על עצמה, על הדרך, דיעות, פוסטים בבלוגים וכו', ולא בהכרח תפתח שיחות. כמובן שאם היא מוגדרת כשם של אדם (הינט הינט) כדאי שדווקא כן תהיה זוית אישית.
  • יש כמה דרכים טובות לגרום לאנשים לעקוב אחריכם, וניב כותב על כמה מהמוצלחות. אבל דמות מסחרית לא תמיד חייבת לעשות את זה. לפעמים לא מענין אם עוקבים אחריך הרבה אנשים או קצת – אלא שיעקבט אחריך האנשים הנכונים. לדוגמא אם אתם מדווחים על יציבות השירות שלכם (עידכוני גרסה, נפילות, וכו') או אם אתם גוף פוליטי גדול – אנשים כבר יבואו לבד (או דרך האתר), לא בהכרח במקום ש"ליכוד" יעקוב אחרי "אהוד ברק" (לפחות לא בטוויטר, זה גלוי מדי).
  • לדעתי אם אתה פוליטיקאי תפתח חשבון עכשיו, אבל קח אתך מישהו שילווה אותך, ידריך אותך או ימלא את תפקידו נאמנה במקומך, ודע שיהיה עליך להשקיע זמן כלשהו בנוכחות הזו שלך. יש הרבה שמישהו יוכל לעשות בשבילך אבל לא הכל, ובבמה הפוליטית כדאי לך לפעמים לייצג את עצמך.
  • דרך אגב, אין לי מושג אם זה יהיה ניצול טוב של התקציב. האם זה מגיע לקהל המועדף עליכם? לקבוצות הגיל שאתם רוצים למשוך? מה העלות החיצונית, או האינטרנטית המשנית (פייסבוק וכו') כדי להגיע לאותם אנשים? מה יותר יעיל? לא יודע, אולי שווה לחקור את זה אם יש לכם זמן.
  • ניב ממליץ על כלי נהדר (search.twitter.com) – תשתמשו בו כמו בכל כלי שאיש הSEO או הקידום הפוליטי שלכם ממליץ, באותן מילות מפתח. אני ממליץ להוסיף פיד רסס אם אתם משתמשים בקורא, ואם לא, תתחילו.

תודה לניב על הנושא.. ועל הפוסט המקורי..


17
נוב' 08

וורדקמפ 2008

 

wordcamp קשה לי קצת לתפוס שעברה רק שנה מאז וורדקמפ 2007. אני ממש זוכר איך הגענו לשם, קצת מבוהלים ולא בטוחים מה עושים, קצת מכירים את ליאור, ועוד הופתעתי לראות את אוהד ברזילי, חבר ותיק, וללמוד שהוא חלק מהקהילה.

הרבה מיים עברו מאז, הכרתי עוד רבים וטובים, כתבתי הרבה פוסטים, פתחתי עוד בלוגים לי ולאחרים, שכנעתי חברים שלא חשבתי שיכתבו בלוג להצטרף לחגיגה ואפילו תפסתי אותם משנים סטטוס לblogging. איזו גאווה.

לצערי את וורדפרס עצמה לא יצא לי להכיר הרבה יותר טוב. כתבתי שני פלאגאינים, תרגמתי תמה אחת, לא יותר. לא היה זמן. בקרוב יהיו שינויים מרתקים במערכת שיהיה שווה ללמוד, ואני מקווה שיהיה לי את הזמן לעשות את זה.

ועכשיו לענין עצמו. על האירגון היתה אחראית נועה, ולזה מגיע לה כבוד גדול. לא קל לקחת רעיון כזה ותוך חודשיים להרים אירוע ברמה כזו. מסקנות על האירגון יש בדף הוויקי של האירוע, ואם מענין אתכם אתם מוזמנים לקרא, להוסיף ולהגיב, חבל לי להוסיף עוד.

הרצאת ה"וורדפרס והעתיד הקרוב – 70 דברים שלא ידעת שאפשר לעשות עם וורדפרס / תומר ליכטש ושרית עמר" לא היתה מה שציפיתי. אמנם אמרו "עתיד קרוב" אבל חשבתי שידברו קצת על הרשת החברתית ועוד כמה פיצפקס שאמורים להגיע לוורדפרס, ובמקום זה דיברו (כשיכלו והייתה רשת) על תבניות מיוחדת ומה אפשר עוד לעשות עם וורדפרס. יש כמה אתרים שמסבירים את זה די טוב, וזה אמנם מענין אבל מי שזה באמת חשוב לו כבר קרא ברשת.

האם הגולשים מאמינים לבלוגרים? / שרון גרינברג היה מאוד מענין, במיוחד על כמה מאמינים לבלוגרים (מעט יותר מפעם, עדיין פחות מחברים אמיתיים) ומה אפשר לעשות עם זה, מה המחקרים בשטח אומרים וכדומה. מענין מאוד בהקשר לרמקול ולאמינות חוות הדעת, ואני אמשיך לדבר עם שרון בעתיד, אני מקווה (יש לי כרטיס ביקור!).

הלו, מישהו שומע אותי? סטטיסטיקה לבלוגים / צביקה ג'רבי היתה הרצאה מאוד מעניינת. צביקה נלחם בנטייה ללכת על סטטיסטיקות לאתרים ונשאר במה שמענין בלוגרים (bounce rate, לדוגמא, למרות שהוא מצא גם מערף לזה) וכמה תוספים יפים (firestat ועוד אחד שאני עדיין מחפש).

רציתי לכתוב על על יוסי תגורי, האיש ושצץ הדיבור הבלתי סופי, וההרצאה שלו על ניוקונומי (תוס, וורדפרס מומלץ ביותר, הטוב ביותר שראיתי) אבל ההרצאה שלו די נחתכה באמצע ואת הרוב כבר שמעתי ממנו באחד על אחד בארוחת הבלוגרים האחרונה.

מענין שבזמן הכתיבה של כל האמור לעיל, כמעט לאף אחד מהכותבים אין בלוג וורדפרס.. וכולם הרצו בוורדקמפ. כל מה שאני יכול להגיד זה אמממ.. ואולי בפעם הבאה הגיע הזמן שגם אני אתנדב לתת איזו הרצאה.

חוץ מזה הנטוורקינג היה מעולה וכיף. בניגוד לשנה שעברה כבר הכרתי את רוב המשתתפים, היה תענוג סוף סוף להכיר את הדמות שקורעת אותי על יום וכל היום בטוויטר, הפוקס בכבודו ובעצמו, ועוד רבים וטובים.

תודה רבה לנועה, לשאר המארגנים והתורמים, ונתראה שנה הבאה!