2010


11
יוני 10

מלחמת העולמות – הגירסה היזמית

jeff-wayne-war-of-the-worlds11 בדרך כלל כשאני רץ ושמוע מוזיקה בעזרת האייפוד 16 גיגה, כל רשימת השירים שלי מסודרת לפי פלייליסטים מדוייקים לקראת המשימה היומית: שעות של מוזיקה מלאת אנרגיה שעוזרת לרגליים שלי להמשיך לזוז עוד ועוד. כל כמה זמן אני מנסה משהו שונה כדי להשאיר את הראש טרי. באחד מסופי השבוע האחרונים ניסיתי משהו כזה – הכנסתי את האיפוד למצב “שירים” ופשוט שמעתי כל מה שהגיע בצורה אקראית, בערך 1000 שירים, והמתנתי למה שהמזל הביא.

היה נחמד מאוד להיות מופתע מאחת הבחירות – הגירסה המוזיקלית למלחמת העולמות של ג’ף ווין. למי שלא מכיר את הסיפור, מדובר על תסכית רדיו מאת ה.ג. ווילס המספר על יצורים מהמאדים אשר תוקפים את כדור הארץ ומנצחים את המין האנושי. הסיפור מסופר ע”י המספר בגוף ראשון, והוא נע ונד מביתו באיזור הכפרי באנגליה לכיוון לונדון, ובדרך מקריא את ההרפתקאות אשר הוא נקלע אליהן.

אני אוהב את הביצוע של ווין לסיפור מסיבות רבות. הוא מרגש, וזוהי צורה גאונית לספר סיפור לפי דעתי. בהיותי היזם שאני, מייד חשבתי אילו לקחים אני יכול לקחת מהסיפור הזה לחיים המקצועיים שלי. שמתי לב לדבר מענין בקשר לאנשים שהגיבור פוגש בדרך, וחשבתי עד כמה הדמויות מתאימות לחיי היזם והסטארטאפיסט. אסביר למה אני מתכוון.

המדען – זה לא יכול לקרות

אלו הם רואי השחורות. הם יגידו לכם שזה לא אפשרי, זה לא יעבוד, זה לא יכול לעבוד. הם לעולם לא יגידו שאתם לא יכולים לעשות את זה, אבל יהיו הראשונים להצביע על מחסומים אפשריים ומגבלות שהם רואים בטכנולוגיה, מודל עסקי או גישה. כיזמים, אתם תהיו חייבים לדעת שאפשר לעשות כל דבר.

המתלהבים (אותה קבוצה של אנשים צעירים שרצו לקראת החללית עד שקרן החום הגיעה)

ייתכן שזוהי קבוצת האנשים המסוכנת ביותר. כשהם מתוודעים ליוזמה החדשה שלכם, הם מזדרזים “לעזור” עם עיצה, נסיון וידע. חלקם עושים זאת מרצון טוב, חלקם בעבור כסף (מישהו אמר יועצי מדיה חברתית?). בז להרמן אומר שאתם “צריכים להזהר ממי לקחת עיצות, אבל היו סבלניים עם אלו שמספקים אותן” (תרגום שלי לשיר, דרך אגב, אפשר למצא כאן). רבים מהאנשים הללו יתנו לכם טיפים טובים ויעילים, אבל לעיתים רחוקות ישארו בסביבה מספיק זמן לראות מה התוצאה של העיצות שלהם, כך שיש להם קצת מאוד יכולת ניבוי וידיעה אמיתית.

החייל – גירסה 1

החייל הוא דמות מורכבת. הוא איש של חוקים, חייל. כשהוא מנסה להתגבר על בעיה הוא עושה מה שהוא יודע לעשות, מה שלימדו אותו, והוא עושה את זה טוב. ברוב הפעמים הוא מוצלח בשימוש שלו בשנים של נסיון.. אבל לפעמים, היצורים ממאדים פשוט חזקים מדי. כשהחייל נתקל במשהו שהוא לא מצליח להתגבר, הוא מדווח חזרה למפקדה ומחכה להוראות נוספות. בתחילת הדרך עליכם להמנע מהתנהגות כזו בעולם העסקי, ובמיוחד בעולם היזמות. אפשר לסמוך על ידע ונסיון מוקדמים בפתרון בעיות ידועות. צריך להגיע עם מקוריות ולהשתמש בנסיון שלכם, אבל לא לסמוך עליו לגמרי. כשאתם מפתחים את השירות או המוצר שלכם, אנשים כמו החייל הכרחיים לתהליך, משום שיש להם ידע אמיתי ובעל ערך רב למצב השוק הנוכחי, ולעיתים קרובות הם חושבים עמו הלקוחות הפוטנציאלים שלכם, ואתם יכולים ללמוד מהם רבות על כך.

איש הכמורה

(הערה: הכוונה הפסקה הזו היא לparson, שהוא איש כמורה, ולא לאנשי כמורה באופן כללי)

הזהרו מאיש הכמורה. כשאתם למטה, כשהמוצר שלכם נכשל, הלקוחות אומרים לא, הקמפיין הכי מבטיח שלכם לא עובד כמצופה, דברים שיקרו ללא צל של ספק, זהו איש הכמורה שיצעק ראשון. הוא הזהיר אתכם שזה יקרה, לא? האם יש לו משהו יעיל לתרום? משהו זמני שיעזור לכם, דרך טובה יותר, עיצה? כנראה שלא, איש הכמורה לא מתעסק בדברים כאלה. הוא הכאב של הכישלון, של מה שהיה יכול להיות אם אנשים היו מקשיבים למה שהיה לו להגיד מזמן.

אחד המאפיינים המסוכנים ביותר אצל איש הכמורה הוא העובדה שיש רגע שבו הוא מאבד קשר עם המציאות. כשאתם בנקודה הנמוכה ביותר, הוא יאשים אחרים ויצור סיפורים מקבילים המסבירים מדוע נכשלתם, ולעיתים הוא יכול להגיע למסקנות הגובלות באבדון (“אני אשמיד אותם בתפילות שלי, אני אשרוף אותם עם הצלב הקדוש שלי”) בקשר לאפשרות של דברים להפתר. איש הכמורה הוא איש של קצוות; הוא חי מכשלון להצלחה אדירה, והקשר בינו לבין המציאות רופף. כיזם עליכם להיות אופטימים יותר מהרגיל, זוהי הרוח שעוזרת לנו ברגעים קשים, אבל אסור לכם לשבור את הקשר עם המציאות, עליכם להמנע ממשימות התאבדותיות שעלולות לזרוק את החברה שלכם לכשלון סופי.

בת’, אישתו של איש הכמורה

בת’ היא ההיפך מאיש הכמורה באמונה ובתקווה שלה. היא אופטימית. היא מאמינה שתמיד יש תקווה, אפילו כשלפעמים היא לא יכולה לראות או להסביר מדוע, “חייב להיות משהו ששווה לחיות למענו”. אתם צריכים אנשים כאלה סביבכם, משום שלעיתים אופטימיות היא כל מה שיש לכם – התקווה והאמונה שיש דברים ששווה לעשות אותם.

החייל – גירסה 2 – עולם חדש ואמיץ

אה, החייל, כמה הוא השתנה. מאיש אשר הלך בדרך הבטוחה והברורה, הפך ליזם בזכות עצמו! האם אכן כך? עוד תפגשו אנשים רבים כאלה בדרך. אלו אינם יזמים מבחירה, הם אינם חיים את החיים האלה בליבם ויפסיקו אם רק יוכלו, אבל הנסיבות הביאו אותם לכאן: מרדף אחרי אקסיט מהיר, החיפוש אחרי ההתרגשות שראו אצל יזמים אחרים או אפילו פיטורים מעבודה קודמת – אלו הם אנשים יציבים העובדים בסביבה לא יציבה. הם מתרגשים, לפעמים אפילו יש להם חזון, והם באמת, באמת רוצים להצליח. אבל, כשאתם הולכים מאחורי החלום ובודקים כמה הם באמת חפרו לתוך האדמה (“במרתף היתה מנהרה בקושי שלושה מטרים אורכה, ולקח לו שבוע לחפור. אני יכולתי לחפור כזה מרחק ביום, ופתאום הבנתי לראשונה את המרחק העצום בין החלומות שלו וכוחותיו”), אתם רואים משהו שיכולתם לעשות בחלקיק הזמן, והם בדיוק עוצרים רגע לשתות, להרגע קצת מהעבודה הקשה שעשו. הם בדרך הנכונה, אך ההתקדמות שלהם איטית כצב. הם מבטיחים, מאמין בחוזקה שאנשים צריכים גם להנות (“אלו העבודה והמחשבה יחד שמעייפים אדם. אני מוכן לקצת מנוחה. מה דעתך על משקה אה? שום דבר פרטי לשמפנייה, עכשיו כשאני הבוס”). יזמים יודעים שהכיף נמצא בדרך עצמה, לא בלקיחת חופש ממנה.

איבוד האמונה

כשהגיבור מגיע ללונדון, סוף המסע שלו מזכיר לעיתים את שלכם – עבדתם כבר זמן רב, איבדתם וויתרתם על דברים רבים בחיים, היו לכם הצלחות וכשלונות, פגשתם אנשים נהדרים שעזרו לכם, ואנשים פחות טובים שלא. התגברתם על מפלצות ענק שרדפו אחריכם והתחבאתם במקומות שאתם מעדיפים לא לזכור, ולפעמים, זה פשוט יותר מדי. אתם רוצים לעצור, לחזור לחיים הקודמים, לקחת עבודה בשכירות, שכר חודשי, ולעשות דברים אחרים עם הזמן שלכם, לרוץ, לנגן בגיטרה, לקנות אופניים. יתכן שזה קל לתת לתחושת איבוד האמונה הזו להשתלט עליכם ברגעים מסויימים במסע. ייתכן אפילו שבשבילכם, הוא יסתיים כאן, ויוביל אתכם לדבר טוב לזמן מה, אבל לפעמים, בדיוק כשאתם עומדים לקחת את הצעד האחרון, המזל מופיע.

מזל

אף פעם אין יותר מדי ממנו, אבל גם אין לכם דרך לעשות דבר בקשר אליו. מזל הוא משהו שפשוט קורה כשאתם עסוקים בלעשות דברים אחרים, אבל הוא שם, ואתם תזדקקו לו באיזשהו שלב, או שלבים, לרוב ברגעים שאתם מתחילים לאבד אמונה, כשאתם רצים לקראת בני המאדים בסוף המסע שלכם (כפי שגיבור הסיפור שלנו עשה). המזל יכול להכנס לתמונה, וכשהוא עושה זאת, כן, כשהוא כבר בא.. אתם יודעים מדוע בחרתם להיות יזמים מלחתחילה.


22
מאי 10

אני האיש שלך – ליאונרד כהן – I’m Your Man – תרגום שיר

 

לשיר הזה יש הרבה משמעות בעיני.  האהבה שנותנת לך את הכח להיות מה שהיא צריכה או רוצה, בלי לאבד את עצמך. הכוח להעלם ובגלל זה דווקא להיות שם.

 

 

אם את רוצה מאהב,

אעשה כל מה שתבקשי ממני

ואם את רוצה סוג אחר של אהבה,

אלבש מסכה בשבילך

אם את רוצה שותף

קחי את ידי

או אם את רוצה להכות בי בכעס

כאן אני עומד

אני האיש שלך

 

אם את רוצה מתאגרף,

אכנס לתוך הזירה בשבילך

ואם את רוצה רופא,

אבדוק כל סנטימטר שלך

אם את רוצה נהג,

טפסי פנימה,

או אם את רוצה לקחת אותי לסיבוב,

את יודעת שאת יכולה

אני האיש שלך

 

אה, הירח בהיר מדי,

השרשרת הדוקה מדי

המפלצת לא הולכת לישון

עברתי על ההבטחות האלה אליך,

שהבטחתי ולא יכולתי לקיים

אה, אבל גבר מעולם לא קיבל את האישה חזרה,

לא בתחינה על ברכיו

 

או שאזחול אליך בייבי,

ואפול לרגליך,

ואיילל אל יופיך,

ככלב מיוחם

ואשרוט לכיוון ליבך,

ואקרע את השיכבה שלך,

ואומר בבקשה, בבקשה,

אני האיש שלך

 

ואם את חייבת לישון,

רגע על הכביש

אכוון בשבילך

ואם את רוצה לפעול לבד ברחובות,

אעלם בשבילך

אם את רוצה אב לילדך

או רק רוצה ללכת עימי לזמן קצר

מעבר לחול,

אני האיש שלך

 

אם את רוצה מאהב,

אעשה כל מה שתאמרי לי

ואם את רוצה סוג שונה של אהבה

אלבש מסכה בשבילך


26
אפר' 10

פלאגין לתמיכה בפייסבוק גרף וכפתורי אהבתי בוורדפרס

למרות שקיימים כמה פלאגינים זריזים בשוק, לא מצאתי משהו שימושי מספיק לוורדפרס שיאפשר לי הוספת כפתורי like וrecommend לאתרים ולבלוגים שלי בצורה יעילה וטובה. מספר דברים היו חסרים לי באפשרויות האחרות, אז כתבתי משהו זריז שיתמוך בהכל. וכך יצא לעולם WP Facebook Oepn Graph:

כמה נקודות כלליות:

  • אחרי ההתקנה צריך ללכת לתפריט wp-facebook-open-graph ולקנפג מה שאתם רוצים.
  • אפשר לקנפג:
    • האם הכפתור יופיע לפני הפוסט או אחרי
    • האם הכפתור יהיה כפתור “אהבתי” (like) או המלצתי (recommend).
    • אפשרויות float לכפתור: בכלל בלי, ימינה או שמאלה
  • בנוסף בתפריט “מראה הבלוג”->וויד’טים תמצאו ווידג’ט חדש שנקרא Facebook Friends Recommendations שאותו אפשר להוסיף לצד הבלוג

רוצים עוד אפשרויות? דברו איתי


21
מרץ 10

מבחן פולי קפה – אספרסו מילאנו של גקו קפה

גקו קפה הוא בית קפה באר שבעי מוכר שמכין קפה מצויין ומארח אנשים בצורה נהדרת. יצא לי לשבת שם ואני מקבל תדיר המלצות נוספות על סוגי הקפה שהמוגשים שם. הצלחתי להשיג שתי תערובות שנמכרות במקום והאספרסו מילאנו היא אחת מהן.

מחיר הקפה: לא ידוע לי כרגע.

חומציות: ממוצעת, הקפה יבש וקרמלי בדיוק במידה הרצויה. המרירות קצת חזקה מדי לטעמי.

ארומה: שוקולדית וטיפת קרמל, אבל לא חזקה מאוד – דבר שמפתיע קצת כי הפולים עצמם מאוד ארומתיים, במיוחד לאחר הטחינה – אבל הארומה המתפוגגת במהירות. על השקית כתוב שהארומות חזקות אבל אני לא שמתי לב לכך.

גוף: בינוני מאוזן, רחוק מלהיות מיימי אבל גם לא כבד מדי.

טעם:  מתוק מריר – קצת מריר מדי, מזכיר קצת שוקולד.עשיר וחזק מאוד.

סיכום: אספרסו טעים מאוד אם כי מר במיוחד – לאוהבי אספרסו אמיתי. הקרמה מעולה כמובטח. שווה לבדוק אם אתם בסביבה או יכולים להשיג.

ציון: 9.5


10
מרץ 10

על אחריות גולשים ברשת

דיסקליימר: אני מאמין שאנשים צריכים להיות אחראיים לעצמם. אני לא מאמין גדול ב"תעזרו לי, תדאגו לי". אני שומר כסף בצד לשעת צרה, אני מבטח את עצמי מכל כיוון. זה נכון בהתנהלות האישית שלי, וזה נכון בדרך בה אני מתנהל באינטרנט. אין לי בעיה עם בקשות לעזרה, אני גם אוהב לעזור כשאפשר, יש לי בעיה מסויימת עם דרישה לעזרה. יש לי בעיה עם תרבות המגיע לי.

מבחינתי, הדיון שהיה לי עם מורן על הונאת הפישינג בניוזגיק סבב על העובדה הזו. הדרישה באינטרנט של משתמשים שיגנו עליהם, שיאבטחו אותם ושאף אחד לא יפגע בהם היא דרישה ילדותית ומסוכנת לדעתי, ואחד הסממנים לכך הוא היעד לדרישה הזו: כולם. כשמורן רוצה שיגנו עליה מפישינג היא דורשת את ההגנה מהדפדפן שלה, מחברת האינטרנט שלה, מרשויות החוק, מהאתר שאליו היא גולשת. כולם אחראיים על בטחון הגולש. כולם מלבד הגולש עצמו.

הבעיה המוסרית עם התביעה הזו היא הדבר האמיתי שמפריע לי. מדוע אנשים חושבים שאחרים חייבים להגן עליהם וכל מה שהם צריכים לעשות זה להנות? או בעצם העובדה שהם משתמשים (חינם, דרך אגב) בשירות מסויים, הוא חייב להגן עליהם? והגרוע מכל, מאיפה באה הדרישה והטענה ש"המשתמש הסופי צריך לסמוך על כל הגורמים בדרך, אם זה הדפדפן או השירות אליו הוא מחובר שיצליחו לחסום הונאות מסוג זה"? מדוע המשתמש חייב לסמוך על כל אותם גופים ומדוע הם חייבים להגן עליו, לאחר שהם נותנים שירות מסויים בחינם, ולא הוא עצמו?

ברמקול ובמיתמית, שהם אתרים פעילים מאוד בתחום הביקורות, יש לנו לפעמים דיונים כאלה עם המשתמשים. שם אפשר לראות דיעות רבות ושונות וגישות שונות של משתמשים פעילים מאוד בתחום – חלקם עם היסטורית אינטרנט וחלקם ללא, חלקם עם מה שאני מגדיר חושים בריאים וחלקם תמימים. אחד המשפטים שתמיד "נזרק בפני" הוא שאי אפשר לסמוך על האתר ב100%. כתבתי נזרק בפני במרכאות משום שלא ברור לי למה אנשים מלחתחילה חושבים שעל כל אתר כלשהו, על כל משתמש כלשהו באינטרנט (כמו שעל כל אדם שפוגשים ברחוב) חושבים שאפשר לסמוך ב100%. אתר שנותן שירות טוב (כמו רמקול) מאפשר למשתמשים שלו להבין על מי אפשר לסמוך (כתבתי קצת על זה בבנית חוויה סוציאלית באתר), וכן פועל בעזרת אמצעים טכנולוגיים (דירוג איכותי ואמין), אנושיים ובעזרת המשתמשים והקהילה, לשיפור האמינות והadded value של השירות כשירות תומך החלטה – אבל באף שלב לא כדאי לסמוך עליו ב100%.

אני מאמין שרשתות חברתיות הצליחו ומצליחות באינטרנט משום שהן מתרגמות משהו אמיתי ונצרך מהעולם הפיזי לעולם הדיגיטלי. בפייסבוק זה המעגל החברתי שלנו, בטוויטר שיחה קהילתית, ברמקול חוות דעת של חברים. אבטחה ואמינות לא שונות מהעולם האמיתי – כמו שלא נכניס מישהו זר הביתה, כמו שלא ניתן 1000 ש"ח לזר על סמך הבטחה שמחר אולי הוא יתן לנו משהו בעד, כמו שנדע שיש הבדל בין חבר טוב וחבר שאנחנו סומכים על ההמלצה הקולנועית שלו, וכמו שלא נעביר במטוס מתנה שלא אנחנו ארזנו – בדיוק באותו אופן לא כדאי ללחוץ על לינק שלא ברור מי שלח, לא להוריד תוכנות שלא ברור מי ה"אבא" שלהן, ולא נלחץ על קישורים, כפתורי אישור וכל מיני דברים בלי שנבין למה צריך ומה זה עושה.

הבעיה הטכנית עם התביעה הזו חשוב לציין שהתביעה הזו גם כמעט לא אפשרית ולא הגיונית טכנית. שירותים טובים ומוצלחים מותקפים כל הזמן, בדרכים שונות ובשיטות שהולכות ונהיות מתוחכמות. השירות תמיד יהיה אחרי בנסיון הגנה, וזו עובדה בשטח. גם המליונים שמושקעים באבטחת מוצרים ברי קיימה בנסיון שלא יפרצו (xbox, אייפון וכו) – סופם להכשל. וגם אם לא יכשלו – תמיד אחת השיטות הטובות ביותר לפרוץ היא הנדסה אנושית – לגרום למשתמש ללחוץ או להוריד משהו שהוא לא היה אמור לעשות – וקשה עד בלתי אפשרי להגן על משתמשים מפני עצמם. עדיף להסביר את זה.

אז מה עושים? מסבירים, מחנכים, ומלמדים משתמשים איך להגן על עצמם – בדיוק כמו בעולם האמיתי. כמו ילדים, רק שכאן הלמידה, באינטרנט כמו באינטרנט, היא אינסופית – למרות שהעקרונות הדיברתי עליהם למעלה הם הבסיסיים ביותר ולא משתנים יותר מדי. לא תובעים הגנה "מלמעלה" – משום שעצם התביעה הזו היא הסרת אחריות מהמשתמש עצמו. פסיכולוגית, כשמישהו חושב שמגינים עליו הוא מגן פחות על עצמו. אז די. אחריות היא שם המשחק.


1
מרץ 10

בניית חוויה סוציאלית באתר

אחד מעמודי הבנין העיקריים באתרים חדשים היום היא החוויה הסוציאלית, החברתית, שהאתר מעניק למשתמשים שלו. בין אם הרצון הוא לבנות רשת חברתית חדשה, נישתית או קיום רשת חברתית על גבי רשתות חיצוניות כמו פייסבוק, גוגל וטוויטר, האתרים היום מנסים להעניק את החוויה הזו גם אצלם.

אך מה המשמעות של "חוויה סוציאלית"? האם הוספת פיצ'רים כמו תמונות על קיר (פעולות אחרונות של חברים, פיד חדשותי, מיקרו בלוגינג וכו) בלבד תיתן לאתר חוויה חברתית אמיתית? האם האתר יזכה בכל הכוח שחוויה כזו מעניקה לאתרים שמצליחים לספק אותה (נאמנות משתמשים, תרומת תוכן, חזרה ושהות באתר)? לפעמים כן, אבל לרוב לא. בחירת האפשרויות הנכונות, מתן כובד משקל מתאים לכל פיצ'ר יחד עם ההצעות המיוחדות של האתר עצמו, הרשת החברתית הקיימת וכמובן – העיצוב הסופי שמאגד את הכל ביחד יתנו את התשובה ואת המשמעות האמיתית. הצלחתם לארוז את החבילה? המשתמשים שלכם יעניקו לכם מזמנם בחזרה.

מטרה – מהו הערך שהאתר שלך מוסיף?

זהו הכלל הראשון, וזוהי הסיבה הראשונה. האתר שלכם חייב לספק איזשהו ערך מוסף, משהו שאחרים לא מספקים. הערך הנוסף יכול להיות חדשני לגמרי או רק זוית שונה לאותו ערך – נישה, אוסף שונה של עזרים וכו, אבל בשורה התחתונה, בלי קשר לאתר חברותי או לא, הוא חייב לספק ערך ברור למשתמשים ואתם חייבים להבין את הערך הזה, לחזק אותו ולדחוף אותו קדימה. אם הערך ל מספיק חזק – שנו אותו, בדקו מה המשתמשים שלכם רוצים יותר – אבל זכרו – יותר מכל, אתם חייבים לספק ערך.

מדוע מגיעים לאתר שלכם? המשתמשים שלכם יגיעו לאתר שמתעסק בדבר שהוא קרוב במידה כזו או אחרת לתחום ענין שלהם – בתקווה לפגוש אנשים דומים להם, ללמוד או ללמד, או במילים אחרות – להוסיף ערך לעצמם. הרצון הזה להוסיף ערך לעצמם הו רצון חזק ועליכם, כמנהלי האתר, להבין אותו בדיוק רב ככל האפשר. במקום שבו יש ערך נתינה – כדאי לפתח ולשחק על הערך  הזה, במקום שבאים ללמוד ממנו – הטיפוח והדגשים יהיו שונים. לאתר חברתי יש שילוב של הדברים האלו, אבל המשקל שתשימו לכל שיטת הוספת ערך יקבע הרבה. האם החלוקה הזו היא 1/3 ? האם אנשים באים בעיקר כדי להכיר אחרים וללמוד, או שהם באים לתת? האם יש חלוקה שווה (הרבה אנשים שבאים ללמוד וקצת שבאים ללמד) או לא, וכו.

כדי לאפשר את הצרכים האלה, עליכם לאפשר לאנשים לתת לעצמם זהות, לתת להם משהו לעשות ודרך להביע את עצמם, ולתקשר עם משתמשים אחרים ועם קבוצות אחרות. נראה איך אפשר לעשות זאת ומה המשמעויות.

זהות עצמית

רשת חברתית בנויה על זהויות. בין אם הזהות הזו בדויה וחלקית מאוד (שם משתמש או כינוי בפורום) ובין אם היא אמיתית ומפורטת (קורות החיים שלנו בlinkedin), הבסיס לכל תקשורת היא היכולת לזהות את האדם שעומד מולך והיכולת שלך להזדהות בפניו. לזהות עצמה יש ערך, אפילו ברמה הפשוטה ביותר של יכולת לבחור כינוי או תמונה, ובודאי ביכולת לפתוח פרופיל מלא דוגמת פייסבוק. העומק שאתם נותנים לפרופיל חייב להתאים באופן כללי למה שאתם רוצים שהאתר שלכם יביע. פייסבוק לא היתה מצליחה להיות הרשת שהיא הפכה להיות ללא ההתעקשות הראשונית (שהיתה אז די חדשנית) על שמות אמיתיים ולא דמויות וירטואליות, משום שפייסבוק מנסה להעביר את החיים שלנו לרשת. לפורומים רפואיים יהיה קשה לעשות דבר דומה – אנשים לא אוהבים לראות את הבעיות הרפואיות שלהם ברשת תחת השם האמיתי שלהם. באתר מבוסס פנטזיה אפשר לשער שדמויות פיקטיביות עם תמונות מצויירות יכולות להיות יותר מעניינות מאשר הדמות האמיתית שעומדת מאחור, וכו. הזיהוי מוסיף אמינות, איכות וקשר רגשי לאתר.

ברגע שהחלטתם על העומק וסוג הזהיויות באתר שלכם, תנו להם חופש וחשפו אותן. אם יש ציטוט של משתמש, הוספו את הדמות שלו וקישור לדף הפרופיל, אם יש לכך משמעות. כל הערה, ביקורת או פוסט שהמשתמש כותב ילוו בדמות הזו. המטרות של התוספת הזו הן גם בשביל המשתמש עצמו, אשר מזדהה עם הדמות שלו באתר, וגם למשתמשים האחרים, שיכולו לזהות משתמשים נוספים, להכיר דמויות ולתקשר איתן, ובכך לחזק גם את הקשר שלהם לאתר וגם את הרצון שלהם לתרום ולהשתתף (ובכך להראות את הדמות שלהם גם כן).

הזיהוי יכול להיות כסיכום זריז של הכרטיס כמו ברמקול:

או תמונה ושם בלבד, כמו בטוויטר:

או לדוגמא שם ופעולה ספציפית עליה מדובר באותו הרגע:

בכל מקרה, כדאי ששם ותמונת המשתמש יובילו לפרופיל אשר יציג פרטים נוספים, דרכי התקשרות וכדומה למשתמש שעומד מאחורי הכינוי..

ברגע שאתם מאפשרים פרופילים ואנשים, הדלת נפתחת לעוד הרבה אפשרויות אחרות הקשורות לדמויות המשתתפות באתר: אנשים נוספים שהדמות מעריכה או קשורה אליהם באופן מסויים הקשור לערך האתר (שוב, בפייסבוק – קשרים חברתיים, ברמקול – קשרי טעם אישי וביקורות, באתר משפחתי הקשרים יהיו משפחתיים וכו).

משהו לעשות ודרך להביע את עצמם

ההבדל העיקרי בין אתר תדמית או תוכן לאתר חברתי הוא היכולת של המשתמש לתרום, להביע, להיות חלק מהאתר עצמו. קשת ההשתתפות רחבה מאוד – מאתרים הבנויים על השתתפות משתמשים, דרך אתרים הבנויים על השתתפות גבוהה ממספר מצומצם של משתתפים והשתתפות קריאה או קטנה מאוד של השאר (לדוגמא, אתר ביקורות, או וויקיפידיה), עד אתרים שהשתתפות המשתמשים בהם היא חלקית בלבד – וכוללת הצבעות או הערות בלבד, כמו בלוגים ואתרים מבוססי תוכן עורכים.

מה שתבחרו לאתר שלכם, כדאי לאפשר למשתמשים דרכים רבות ככל האפשר להביע את עצמם, מאותן סיבות שדיברתי עליהן למעלה: אמינות, קשר רגשי לאתר, מיתוג וכדומה. גם סיבות טכניות וכלכליות משחקות כאן תפקיד: כמות התוכן שהמשתמשים שלכם יוצרת כמעט תמיד תהיה גדולה יותר וכלכלית יותר מאשר יוצרי תוכן מטעמכם יכולים ליצור, והערך מבחינת SEO וענין למשתמשים יהיה גבוה. מצד שני, פיקוח (אם יש צורך) ואדמיניסטרציה עלולים להטות את הבחירה לצד השני. אלו שיקולים שיהיה עליכם לקחת.

פעילות רחבה של משתמשים כוללת מתן ביקורות, כתיבת ערכים, הוספת פוסטים בפורום וכדומה. כנראה שאם אתם מאפשרים פעילות כזו אתם מכוונים לאתר שיהיה מעין פלטפורמה. כדאי להקל במידת האפשר במתן התוכן, משום שקשה לשכנע משתמשים לעשות זאת בכל מקרה, וכל קושי שתוסיפו רק ירחיק אותם יותר. לעתים עדיף להוריד פצ'רים מענינים וטובים כמו עורך טקסט עשיר ( rich text editor), הוספת תמונות וסרטים וקישורים חיצוניים, רק כדי לקבל תחושה של קלות הוספת תוכן, אולם לפעמים היכולת ליצור תוכן מקורי ואישי חשובה יותר. שימו לב בדיוק מה אתם נותנים למשתמשים שלכם וכמה רחוק אתם יכולים ומתכוונים ללכת.

ברמקול, לדוגמא, מאפשרים חוות דעת עם טקסט חופשי מלא ועשיר:

אולם המשמעות היא שבאתר יכולות להיות ביקורות שאי אפשר לשלוט במראה ובתוכן שלהן:

(שימו לב לצבע הפונט וגודל התמונה) – האם אחידות וקיראות עדיפות על האפשרות של משתמש להביע את עצמו? תלוי באתר, תלוי בסוג המשתמשים וסוג התוכן שהם מביאים איתם – אני מראה לכם את האפשרויות השונות ואת המשמעויות האפשריות שלהן.

מעבר לפעילות הרחבה אפשר וכדאי בכל מקרה לאפשר למשתמשים פעילות צרה יותר – פעילות שעדיין נותנת להם להביע את עצמם, את הרצונות ואת המחשבות שלהם, אבל בלי הרבה מאמץ. הצבעות למינהן (אהבתי, מתן לב, אצבע למעלה או למטה וכו) הן אפשרות פופלרית (רמקול, טוויטר, פייסבוק, כולן מאפשרות את זה). האפשרות לחלוק תוכן – מעבר ליתרון הויראלי – נותן למשתמשים במה להבעה עצמית, מה הם אוהבים, מה מצא חן בעיניהם וכו. חשוב מאוד להיות קשובים למשתמשים בשלבים האלה – פעמים רבות טוויקים קטנים לפיצ'ר יהפכו משהו צולע לתוספת נהדרת לאתר, ולעיתים קרובות הקהילה עצמה תצמיח משהו שונה לגמרי ממה שהתכוונת – אבל זה יהיה משהו יעיל ופורה מאוד.

היכולת לתקשר

השלב האחרון בבהית קהילה היא היכולת של אנשים לתקשר בינם ובין עצמם – בין אם ע"י פורום, הודעות ציבוריות ופרטיות, ובצורה המעניינת ביותר – פעילות חוץ אתרית (מפגשים, טלפונים וכו). בין אם אתם מאפשרים זאת ע"י חשיפת פרטים (מוגנים באפשרות פרטיות) מסויימים כמו מספר הטלפון, או אפשרות ארגון מפגשים חיצוניים – ברגע שהרצון הזה עולה אצל המשתמשים אתם מתחילים להרגיש שהקהילה נוצרת משום שזהו דחף טבעי. אם יש לכם יכולת טכנולוגית שווה לבדוק אפשרות של זיהוי גיאוגרפי אוטומטי, או אולי שימוש באתרים חיצוניים המאפשרים זאת (כמו חיבור לfouresquare).

לסיכום

כשבונים אתר עליכם לבחון דברים רבים, בינהם היכולות החברתיות שאתם מעונינים (או לא) להוסיף. נסו לבנות את היכולות צעד אחר צעד, ולא "לזרוק" אפשרויות באתר בלי להבין מה האפשרות נותנת, את מי היא משרתת והאם יש דרישות בסיס שעליכם לעבור לפני (לדוגמא לבנות פרופילים לפני מערכת מסרים באתר, או הגעה למסה קריטית של משתמשים לפני הוספת אפשרות לארגן פגישות וכו).

בהצלחה!


25
פבר' 10

מבחן פולי קפה – קפה מאורו 100% ארביקה

במאורו יצאו עם פולי קפה חדשים, שהם 100% ערביקה.

קצת על הערביקה: זהו (קפה שמקורו בתימן ואתיופיה בעיקר, והוא נחשב למקור הראשוני של קפה בעולם, כבר למעלה מ1000 שנים. קפה ערביקה נחשב איכותי יותר מרוב המינים המסחריים האחרים, יש לו פחות קפאין והוא לרוב עדין יותר לחך.

מחיר הקפה: לא ידוע לי כרגע.

חומציות: עדינה ונעימה מאוד, כמעט לא מורגשת. 100% ערביקה :)

ארומה: שוקולדית ומזכירה קצת אגוז, אבל הארומה כולה חלשה קצת, מה שמאוזן מאוד על החומציות העדינה.

גוף: מאוזן מאוד, לא כבד אבל לא מימי

טעם:  מריר אבל לא יותר מדי, מאוד שוקולדי. החומציות המעולה והאיזון הטוב, בתוספת שוקולד נותנים קפה קצת חלש אבל מאוד טעים.

סיכום: המשמעות של 100% ערביקה מורגשת מאוד – הקפה עדין ומתאים לאוהבי קפה, אבל מעדיפים גירסה מעודנת ומוחלשת קצת של המשקה.

ציון: 9


14
פבר' 10

מפולת – Avalanche – ליאונרד כהן – תרגום שיר

את השיר הזה, למרות שהוא לא ממש מתאים לרגע וליום (יום האהבה, 2010) אני מקדיש לתמר, סתם, כי היא דיברה עליו.

ובשביל להשלים את המתנה אני אציין פיסת טריוויה, ניק קייב והbad seeds הקליטו את השיר הזה באלבום From Her To Eternity ב1984..

בחרתי לשים ביצוע מהקליפ של ליאונרד, ולא מהופעה חיה, משום שבהופעות חיות לעיתים רחוקות הוא מבצע את השיר הזה כמו שהוא נכתב, ורציתי לתת אותו שלם.  הוא אמר פעם שזה השיר שלו שהכי קשה לבצע בגיטרה יש בזה משהו מאוד אישי.

דרכתי בתוך מפולת,

היא כיסתה את נשמתי.

כשאני לא הגיבן הזה שאת רואה,

אני ישן תחת גיבעה מוזהבת.

את אשר שואפת לכבוש את הכאב,

את חייבת ללמוד, ללמוד לשרת אותי היטב.

נתת לי מכה בצד בטעות,

כשירדת לחפש את הזהב שלך.

הנכה כאן שאת מלבישה ומאכילה,

הוא לא גווע ולא קר לו.

הוא לא מבקש את חברתך,

לא במרכז, במרכז העולם.

כשאני על דוכן,

את לא העלית אותי לשם.

החוקים שלך לא מחייבים אותי,

לכרוע מעוות וחשוף.

אני עצמי הוא הדוכן,

לגיבנת המכוערת הזו בה את נועצת מבט…

את אשר שואפת לכבוש את הכאב,

את חייבת ללמוד מה עושה אותי אדיב.

פרורי האהבה שאת מציעה לי,

הם הפרורים אשר השארתי מאחור.

לכאב שלך אין גיבוי כאן,

זה רק הצל, הצל של הפצע שלי.

התחלתי להשתוקק לך,

אני שאין בי חמדנות,

התחלתי לבקש אותך,

אני שאין לי צורך.

את אומרת שהלכת הרחק ממני,

אבל אני יכול להרגיש אותך כשאת נושמת.

את תלבשי את הסחבות האלה בשבילי,

אני יודע שאת לא ענייה.

אל תאהבי אותי בעוז כזה עכשיו,

כשאת יודעת שאת לא בטוחה.

זהו תורך, אהובה,

זהו עורך שאני לובש.


1
פבר' 10

התקנת בלוג וורדפרס חדש

לאחרונה יצא לי לעבוד קצת יותר מהרגיל על וורדפרס בעקבות כמה פרוייקטים שאני משגר לאויר בקרוב (הודעה על כך תצא בנפרד :) ), אבל נזכרתי בשני הפוסטים שלי על צעדים ראשונים כשפותחים בלוג ועוד צעדים כשפותחים בלוג (שהוא למעשה הפנייה לחנית), וגיליתי (הפתעה, הפתעה) שמאז 2007 השתנה איזה דבר או שניים.. האם זו לא הזדמנות פז לכתוב את הפוסט השלישי?

אז אני לא אתעכב על הפרטיים הטכניים של הוסט, דאטהבייס וכו. אני מניח שכבר התקנתם את הבלוג, יש לכם גישת לקונסולת הניהול ויש לכם גישת FTP, או שאתם יודעים להתקין תוספים (plugins) מלוח הבקרה. מעבר לזה, נאמר שהבלוג שלכם ריק.

הדבר הראשון שאני פונה אליו הוא הווידג'טים (widgets) – כדי להתקין את הבסיסיים ביותר ואז לעבור להגדרות שלהם ושל הבלוג. הווידג'טים הראשונים שאני מתקין וממליץ עליהם:

  1. למחוק את hello dolly שמגיע עם הבלוג
  2. להפעיל את Aksimet שמגיע עם הבלוג
  3. All in One SEO Pack – תוסף נהדר ופשוט לseo פנימי
  4. Google Analyticator – מחבר את הבלוג שלכם לגוגל אנליטקס בקלות
  5. Google XML Sitemaps – לשפר את תוצאות החיפוש שלכם ולהבין מה קורה בבלוג שלכם, איך גוגל רואה אותו וכו.
  6. Relevanssi – חיפוש משופר לבלוג שלכם
  7. Subscribe To Comments – כדי לאפשר למשתמשים שלכם לדעת מתי יש תגובות במערכת
  8. TinyMCE Advanced – עורך טקסט מתקדם יותר, במיוחד אם אתם מתכוונים לכתוב הרבה און ליין
  9. WordPress.com Stats – אני מוצא את הסטטיסטיקות של וורדפרס נעימות ופשוטות. לא טובות ואמינות כמו גוגל, אבל למה לא גם וגם?
  10. WordPress Database Backup – חייבים לגבות את הבלוג שלכם
  11. wp-cache – משפר ביצועים ומוריד עומס מהשרת שלכם
  12. WP-PageNavi – לניווט קל יותר

לאחר ההתקנה, אני מתחיל עם ההגדרות:

  1. להפעיל את aksimet עם סיסמה שקיבלתם מהם
  2. מפעיל את הפלאגאין של הSEO, אם מתחשק לכם תתרמו – לא צריך לשנות יותר מדי כרגע את האפשרויות
  3. משתמש בסיסמא מסעיף 1 להפעיל את הסטטיסטיקות
  4. עובר ל כלים->Backup ומכין גיבוי שבועי (תלוי כמה אתם מעדכנים את הבלוג) שישלח לכתובת הgmail שלי
  5. הערה – לאחר שבועיים שלושה שאני רואה שהגיבויים מתקבלים, אני פשוט עושה חוק בג'ימייל שמעביר את המייל הזה אוטומטית לספרייה מיוחדת.
  6. עובר ל הגדרות->כללי: מעדכן את תיאור הבלוג, לרוב השאר בסדר גמור
  7. אם אתם מתכננים לעדכן פוסטים במייל או דרך MS Writer, תעברו לכתיבה, ותאפשרו את זה, אם לא, לא צריך.
  8. עובר ל הגדרות->קישורים ישרים: מעדכן את המבנה למותאם אישית. אני אוהב את %CATEGORY%/postname אבל הוא פוגע בביצועים ולפעמים לא עובד טוב עם דפים, אז לרוב אני מגדיר /%post_id%/%postname%/
  9. את המקומות לקטגוריות ותגים אני משאיר ריקים או ממלא category וtag בהתאמה, לפי החשק. זה לא ממש משנה.
  10. הולך לגוגל אנליטקס ופותח חשבון לאתר – לפעמים בתוך חשבון הבלוגים שלי ולפעמים בחוץ ובנפרד, תלוי למי מיועד הבלוג.. שומר את הקוד שהשאירו לי (מתחיל בUA).
  11. עובר להגדרות->google analyticor שהתקנו קודם. מאשר (enable) אותו ואז לוחץ על הקישור של Authenticate with Google, כשאני מחובר לגוגל דרך ג'ימייל לדוגמא, או שמכניס את הקוד הנ"ל.
  12. עובר להגדרות->relevanssi ומפעיל אותו.
  13. עובר להגדרות->Subscribe to Comments ומתרגם את המשפטים שחשובים לי. לרוב ל"קבל התראה במייל על תגובות חדשות", "אתה רשום לתגובות לפוסט הזה.  <a href="[manager_link]">נהל את ההתראות שלך</a>."
  14. עובר להגדרות->wp-cache ומפעיל אותו
  15. עובר להגדרות->pageNavi ומתרגם את המשפטים החשובים לי.
  16. עובר להגדרות->XML Sitemap ובונה את האינדקס בפעם הראשונה.

די! זה הכל.. הוורדפרס שלכם, מבחינת תפעול ראשוני, די מוכן. נשאר לבחור מראה (theme) ולהתחיל לכתוב..


25
ינו' 10

אם כבר אני כותב על קפה

הוידיאו הזה, לא רק שהוא ערוך מצויין, נותן טיפים טובים וחשובים לעשיית קפה (אספרסו) טוב, אלא גם לעיתים רחוקות אני רואה מישהו שאהבת הקפה כל כך חשובה לו, ושמים לב לזה בכל רגע שהוא מדבר על מה שהוא עושה.

Espresso, Intelligentsia from Department of the 4th Dimension on Vimeo.