עומר, אני מסכים איתך עקרונית אבל העיקר הוא בפרטים. מערכת צריכה לתכנן לעולם וירטואלי נעים, על זה אנחנו מסכימים, ולכן שנינו נגד כפתור הdislike, אבל למערכת יש גבולות – המוגדרים במגוון הפיצ'רים הקיים והרצוי, סוג המערכת וסוג המשתמשים שלה, ולכן מערכת (או מוצר) חייבים לחיות עם כמות מסויימת של משתמשים שיהיו תמיד פחות מרוצים.

לכן אני לא מתיחס לקבוצה (הרועשת אבל קטנה) שרוצה כפתור dislike, לכן אני חושב שטוויטר צדקו כשהם עשו שירות שלא נותן פיצ'רים של פילוח – כי הם חיים על מערכת גדולה המתרחבת ע"י אפליקציות חיצוניות. זה גאוני.

בקשר ל-5, אז פה אנחנו לא מסכימים. הפוסט המקורי שלי אומר שרשתות חברתיות צריכות כמה שיותר לתכנן את המערכת שלהן כדי שיהיה כמה שפחות "לא נעים". ככה משתמשים לא ירגישו דחויים (וכיוב') כשהם משתמשים באותה מערכת. אין קשר למספר החברים/נעקבים, כי אמנם יש משמעות לקשר החברתי בקונטקסט של כל פעולה, אבל גם כל פעולה עומדת בפני עצמה וניתן לפרש אותה בצורה סובייקטיבית בלתי תלויה.

3. נכון. ובמסגרת נימוסין וכו אנחנו מדברים ברוב המכריע על אלה. כמות הטרולים הולכת ופוחתת עם השנים ואנשים מזהים אותם ביתר קלות. אני זוכר בשנים בראשונות כשרק "גיקים" זיהו טרולים ואנשים אחרים עוד התיחסו אליהם – היום כל מי שיש לו נסיון של מעבר לרבע שעה כבר מזהה אותם ממרחק.
4. אמת, אבל היה נחמד לבחון אם ומתי זה עובד.
5. אבל זו האמת – המוח האנושי לא יכול לעקוב אחרייותר מ150 אנשים (גיב אור טייק) – אז תעשה מה שתרצה, זה מה יש. אני לא חושב שמערכות סוציאליות ברשת צריכות להמציא פיצרים (שזה כסף, עבודה וסיבוך למשתמשים) רק בשביל למלא אחרי גורם ה"לא נעים" – יוצאת דופן הגירסה הפולנית של פייסבוק, כמובן)

ושכחתי להגיד על 2 שאמנם אולי מדובר על אחוז, אבל על אחוז רועש. הכתבות שנכתבו על אותו אחוז והתוסף לפיירפוקס הם רק אינדיקטורים לעד כמה.

3. אני מכיר מספר חשבונות אנונימיים שאני עוקב אחריהם. אנונימיות לא מורידה מיכולתו של החשבון למשוך אנשים. אתה מתייחס רק לאנשים שיש לך קשר איתם – כלומר – אנשים שאתה 'מכיר' ומוריד את כל המשתמשים מסוג טרול-שלוש-הודעות ונמחק. ברור שכשאדם בונה מוניטין הוא לא רוצה לקלקל אותו.
4. אני לא מכיר דוגמא לכפתור dislike, מה שעוד יותר מחזק את הסיבה שלא צריך לעשות אחד כזה
5. העובדה היא שברשתות חברתיות, כמו שרשמתי בפוסט המקורי שלי, אנשים נותנים פירוש סובייקטיבי למהו הרעיון של עוקב/נעקב או חבר. זה שאתה לא עוקב חזרה אחרי מישהו שעקב אחריך או שאתה לא עוקב אחרי חבר שלך מהחיים האמיתיים, יכול לגרום לאותו אדם להעלב. אותו דבר עם להפסיק לעקוב אחרי אותו אדם. הבעיה עם טוויטר זה שהוא גורם ל-information overflow, מה שגורם לאנשים להסיר אנשים אחרים (כי אין שום דרך אחרת להקטין את כמות המידע כמו הסתרה חלקית או סינון כלשהוא), מה שגורם לאנשים להעלב לפעמים (פעולה אנטי סוציאלית). אני בטוח שטוויטר לא רוצים שמישהו ישתמש במערכת שלהם כדי להעליב מישהו אחר, כי אלו רגשות שיופנו חלקית גם אליהם.
6. מצוין, גם אני

עומר – עלית על הסיבה העיקרית שאני מנסה לענות בבלוג שלי ולא בתגובות לפוסטים – שיחה ברשת.. ידעתי למה אני כותב שאני מעריך את הדעה שלך

1. תודה הם באמת מצטרפים מאוחרים. ברמקול זה כבר קיים שנים, ביילפ (yelp.com) גם כן, כמובן בעוד מקומות.
2. לדעתי המספרים בקבוצות האלה קטנטנים – אפילו עם ההתלהבות לכאורה והקפיצה הרבה בהתחלה – מדובר על 1% אולי מהקהילה..
3. לכאורה אתה צודק – אבל המציאות מראה אחרת, במיוחד בפייסבוק שהוא אינו אנונימי – וטוויטר לכאורה לא אנונימי (ז"א, אתה יכול להיות אבל אז מי יאזין לך?) – במציאות אתה רואה שאפילו בתפוז שם האנונימיו חוגגת – לאנשים קבועים ומשתמשים רציניים אכפת ממה חושבים עליהם, אכפת מהאמינות שהם אוספים לאט לאט ואחרי שנים, והם לא מוותרים על זה בקלות, ולכן רובם לא אנטי חברתים. בכל הרשות שאני מכיר אני מוצא מעט מאוד אנשים (פחות מאשר בעולם האמיתי) לא חברותיים – בסה"כ ההעתקה של הקהילה לרשת עברה לא רע ויש עונשים אנושיים שעובדים בדיוק אותו הדבר.
4. downvoting ו-dislike הם אכן שונים, אבל הכי דומים שיש בעולם הוריטואלי – אתה מכיר דוגמא לכפתור dislike?
5. ההבדל נעוץ בטיב ההגדרות של חבר (פייסבוק) שהיא מערכת יחסים דו כיוונית, ועוקב (טוויטר, רמקול) שהן מערכות חד כיווניות. באופן כללי, ואני לא אכנס לזה יותר מדי עמוק כי מתוכנן פוסט בנושא, מוצר (=אתר) מנסה להמעיט בפיצ'רים כמה שאפשר כדי להיות מובן ויעיל, ולכן טוויטר ורמקול מציעים רק מה שצריך, ובאופן עקרוני אם מישהו לא מענין אותך – אל תקשיב לו. המשמעות של עוקב פסיכולוגית היא נמוכה, אתה מסמן ומוריד אנשים בקלות. המשמעות של חבר (גם ברמה הפסיכולוגית, יש הרבה דוגמאות של אנשים שלא מוסיפים מישהו בפייסבוק כי "הוא לא באמת חבר", משפט שבאיזו רמה אין לו משמעות אמיתית משום שחבר בפייסבוק הוא לא באמת חבר) היא גבוהה, וגם הסרה והסתרה של כאלה, לכן פייסבוק חייבת להוסיף מנגנוני פרטיות אחרים..
6. אני נגד

קודם כל, תודה. תמיד כיף לראות מישהו שמגיב בצורה עניינית ומנומקת.

לפי סדר:
1. פייסבוק התחילו עם "אהבתי" ב-10.02.2009: http://blog.facebook.com/blog.php?post=53024537130

2. הנה הקולות לכפתור החדש: http://www.facebook.com/search/?init=quick&q=dislike תוסף הפיירפוקס קם בעקבות הקולות הללו.

3. הסיבה שהרבה יותר קל להיות אנטי-חברתי ברשת היא שאתה יכול לשמור על אנונימיות (חוץ מבפייסבוק), כמות המאמץ אפסית ואין צורך לתת דין וחשבון (חוץ מבפייסבוק, אלא אם אתה סוציופת). רק תראה את כמות משתמשי בריט.ני, טרולים בבלוגים וכיוב'.

4. downvoting ו-dislike הם שני דברים שונים. Dislike היא פעולה מצטברת בנפרד והיא לא אנונימית לעומת downvoting שהרבה פעמים פשוט מורידה מה-upvotes (כמו ב-SO ודיגג שהזכרת). צריך לשים לב גם לקונטקסט של פייסבוק שבו האגו של אנשים חשוף יותר כשמדובר באישיות האמיתית שלהם ולא סתם ביוזר עם כינוי כלשהוא שיצרו בדיגג. Downvoting יוצר גם בעיות משלו כמו ה-Downvoting-brigade של רדיט, ה-Bury-brigade של דיגג או האנשים שמגיעים לתשובות של אנשים מצליחים ב-SO ומורידים להם ניקוד בכוונה ובאנונימיות (שאל את ג'ון סקיט).

5. יכול להיות שלא הבנתי את הפסקה שהתחילה ב-"ההצעה להשתמש ב"הסתר" …"
החסימה בטוויטר היא משהו שאפשר לגלות בקלות (אני לא מקבל יותר עדכונים מאותו אדם) ולכן לא אפקטיבית כמו החסימה של פייסבוק (אני לא מקבל תגובות מאותו אדם). למה ברמקול אין לי יכולת, לפי מה שאמרת, לחסום עדכונים על סוגי מסעדות? למה בטוויטר אין לי יכולת לחסום עדכונים על hashtag מסוים? אני לא אומר שפייסבוק מושלם בכלל בזה – יש להם עוד הרבה עבודה.

6. לא הבנתי אם אתה בעד או נגד כפתור Dislike

7. מעולם לא אמרתי שההבדל בין טוויטר ופייסבוק הוא בממשקי ההחבאה. לא דיברתי על ההבדל בין עוקבים לחברים. פייסבוק וטוויטר הן רשתות חברתיות שלהן נוגע הפוסט שלי וה"פיגור" של טוויטר אחרי פייסבוק בא באימוץ המסקנה שהגעתי אליה שם.