ואני חושב שתמיד, אבל תמיד, עיקום מדיה
אני לא כל כך בטוח שהשד נורא כל כך. לא שאין לי בעיות עם כמה מהעקרונות והשיטות, יש לי, אבל אני רואה גם כמה צדדים מעניינים בתחרות הזו ומסוקרן לראות אם מישהו ירים את הכפפה ויעשה את זה כמו שאפשר לעשות את זה.
התחרות מוגדרת באתר כך:
והמטרה הראשונה: להקים דף פייסבוקי לעצמכם לפי תנאי התחרות ולהגיע למספר העוקבים הרב ביותר. גל לא אוהב את זה. הוא טוען נגד התחרות שאסור להתיחס ל"ספירת גולגלות כאל סממן הצלחה ברשתות חברתיות". אני מסכים עם גל באופן כללי אבל חושב שכאן יש יוצא דופן: עצם העובדה שהתחרות מתחילה יחד, מול כל העולם בתנאים פתוחים וברורים, דווקא אפשר למדוד את היכולת החברתית שלך לפי מספר האנשים, בדיוק כמו שיחצן מביא הרבה אנשים למסיבה – ההבדל היחידי הוא שעל גלובס היה להיות מאוד ברורים שהם נגד עוקבים פיקטיביים, שהפיקטיביים לא יספרו ושעידוד מעקב פיקטיבי יפסול אנשים מהתחרות. נכון, תהחיל השיפוט הופך להיות קשה הרבה יותר – אך העובדה שהתחרות פתוחה וכולם רואים מי עוקב אחרי מי – אפשר להעזר בקהל כדי לפתור את זה.
גל גם טוען ש"אין דרך אחת להבין מדיה חברתית והדרך שבה מציעה “גלובס” “להוכיח את זה” אינה הנכונה". שוב אני מסכים חלקית. באף תחרות הדרך להחלטה אינה אבסולוטית וחפה משגיאות. האם המנצח באולימפיאדה או באליפות העולם הוא בכל מצב ובכל יום נתון האיש הכי טוב בעולם באותו מקצוע? לא בטוח. אולי מתחרה טוב ממנו בדיוק נפצע, או לא השיג מימון, או החליק יום לפני באמבטיה. יש ימים רעים טובים בכל דבר – ואין דרך להבין ולהשוות בכל תחום בצורה "נכונה" אבסולוטית – יש נכונה מספיק. אני חושב שתחרות עם התחלה וסיום, שלא מסתמכת על שיחות עבר או פרוייקטים שקשה לאמוד את ההשפעה של אדם יחיד עליהם, היא רעיון טוב למדידית "אלופים".
האם התחרות של גלובס חפה מבעיות? ברור שלא. הייתי חושב שלפני תחרות כזו תהיה שיחה קלה עם כמה מובילי דעת בקשר לטיב התחרות, זו חלק ממהות המדיה החברתית, אז למה שתחרות לא תלווה בשיחה? יש גם סיכון רב שמתחרים ימלאו את הפידים שלנו בספאם לרוב. אני לא בטוח שהשימוש בדפי fan של פייסבוק מתאים לתנאי השימוש, אבל בטוח שהם לא מתאימים לכוונת המשורר – ואני חושב שתמיד, אבל תמיד, עיקום מדיה חברתית לצורך קמפיין או תחרות היא דרך בטוחה להראות שאתה לא מבין מדיה חברתית. הייתי רוצה לראות יותר השגחה על אנטי ספאם, אנטי פייקים (fake), ושימוש נכון והוגן יותר במדיה.. גם הייתי שמח אילו התגייסו עבור מטרה מסויימת, או הגדירו מספר מטרות שאפשר היה לעבוד בשבילן.
אבל מעבר לכל, מוצאת חן בעיני התחרות הזו בגלל האפשרות לראות יצירתיות. יעל בארי כתבה לי שהקמפיין לאסוף עוקבים רדוד ללא מטרה או ערך מוסף – ואני חושב שכאן בדיוק טמונה היכולת ליצירתיות על. אם אנשים כמו אפי יחליטו לדחוף מישהו לנצחון, אולי אפילו מישהו פיקטיבי, האם בעצם העשייה הזו הם אינם אלופי המדיה? אם איש שיווק מדיה יחליט, לא רק לתרום את הזכיה, אלא למנף את הקמפיין כדי להעביר מסר, להפוך את הדף שלו (או שלה) לקמפיין חינוכי לדוגמא, אז למה לא? לא חייב להיות כאן ספאם – אנשים יכולים לקחת את התחרות הזו ולא להפוך אותה למען עצמם – אלא להראות איך הם יכולים, כאנשי מקצוע, לגרום לטרנד, לשיחה, לרעיון לעבור כמו אש במדיה החברתית. מכיוון שכולם מתחילים באותו המקום – יש כאן תחרות מענינת.
חבל לי על העליהום שעשו על הקמפיין הזה. יש לו פוטנציאל להיות משהו מאוד הרסני ומבאס אבל גם אפשרות שיצא משהו יפה ומרענן. אני תמיד מקווה למשהו מחדש. חסר לנו.
אין כתבות קשורות
מעניין שהחלטת לכתוב פוסט שמשווה בין דעתך לבין זו של (דווקא) גל (מור, יש לציין, וגם לינק יועיל
)
אני רוצה לחזק את הדברים שלך.
זה בדיוק מה שחשבתי בהתחלה אם להשתתף בסוג כזה של תחרות.
ברגע שהבנתי שאני יכול להפוך את החיסרון והרעיון הרדוד למשהו עמוק, מהותי וחשוב ממני אז יצאתי לדרך.
וכן מראש הצהרתי ולפני כל המתמודדים שבכוונתי לתרום את כל הפרסים לאנשים שראויים להם, אנשים צריכים אותם – למען מטרה חברתית משמעותית באמת.
זו היצירתיות שעליה דיברת ואני שמח שהרבה משתתפים הצטרפו לגל והצהירו באופן דומה על תרומה למטרות חברתיות.
אחלה פוסט, אהבתי
ניר קוריס
ליאור, אם בוחנים מישהו בתחרות ריצה באולימפיאדה, הוא בסך הכל צריך להביא את עצמו ביום נתון להיות הכי טוב שהוא יכול, לא להתחיל לרוץ בזיגזגים על המסלול ולהפריע לכולם..
התחרות של גלובס שונה כיוון שהיא מלמדת את המפרסמים ש"הכי טוב זה הכי הרבה" במדיה החברתית.
כאן הבעיה. לגלובס יש המון כח בידיים, והמהלך הזה לא אחראי ובעייתי לעתיד של המדיה הזאת בארץ.
שנינו יודעים שהמפרסמים ילכו לכל מיני יועצי מדיה חברתית ויבקשו "את מה שהיה בתחרות של גלובס", ואז כולם ירגישו את המהלך הזה באמת..
חבל שלא מריצים את פייק רני רהב לתחרות. זה היה יכול להיות ניסוי מעניין בהשפעה של טוויטר, שכולם תוהים לגבי הכח שלה..
ניר,
התרומה לא הופכת את הפעילות עצמה לבסדר. הפעילות עצמה בעייתית בעיני הרבה אנשים. לתרום אפשר בהרבה דרכים, ועדיף בסתר.
ארד, לא בדיוק. זה הכל בתפיסה. בדיוק כמו שאמרת – אפשר היה להגיד שבאולימפיאדה כל מה שמלמדים מתחרים זה להפריע למתחרים האחרים – אם בריצה תפיל את כולם בדרך, אפילו אם תרוץ לאט – תנצח.
זה לא קורה. למה? כי יש חוקים ברורים שעוצרים את זה. בדיוק כמו שכתבתי – על גלובס היה לנתח את השיח החברתי ולכתוב את החוקים האלה, כדי למנוע הפרעה של שיחה לגרום לעידודה, למנוע ספאם וכו. בסופו של דבר אנחנו חייבים דרכים למדוד דברים – ובין השאר אתה מודד שיחה, או הצלחה, של "אירוע חברתי" (ואני בכוונה משאיר את זה בהגדרה הזו – לא משנה אם זה אירוע חברתי דיגיטלי או לא) – בכמות המשתתפים בו.
יש לך שיטה טובה יותר למדוד? אני אשמח לשמוע (בפייסבוק.. בטוויטר יש כמה שיטות אחרות)
ליאור, יש שיטות אלגנטיות יותר למדוד מדיה חברתית.
אחת מהן היא אינטרקציות – כמה פעמים גולשים הביעו דיעה על המותג שלך במדיה חברתית, בצורה שחשופה לחברים שלהם?
יש דרך ליצור משימות איכותניות, שנתמכות במספרים כמותיים, ולהפוך את התחרות הזאת לכזאת שלא פוגעת במרחב הוירטואלי, ובטח שלא מחנכת את המפרסמים לרע.
תמדוד יחסי המרה במקום מספרים מוחלטים, תמדוד השפעה ויכולת ליצור עניין.
מכיר את החשבונות בטוויטר שיש להם יותר עוקבים מנעקבים?
מסכים איתי שזה כנראה יכול להעיד על איכות הכתיבה של בעל החשבון?
אם לדוגמא גלובס היו נותנים לבנות חשבון כזה, שהמטרה שלו היא שיהיה הפרש כמה שיותר גבוה בין עוקבים לנעקבים, התחרות הזאת הייתה נפלאה בעיניי, וגם מוכיחה משהו על האיכות שלך כאדם שמבין איך המדיה החברתית עובדת.
במקום זה צריך למשוך את תשומת הלב של אשטון קוצ'ר – אולי אם מישהו יתרום את החופשה במלון שהוא יקבל במתנה, אשטון ישים לב אליו..
ואגב, קוריס – זה שאתה תורם את הפרסים זה אמנם גימיק חמוד, אבל לא הרבה יותר מזה – רוצה להביע דיעה? תביע אותה ברגליים
ארד, אתה מדבר על מדידה הטוויטר שהיא שונה ממדידה בפייסבוק – בטוויטר השיחה חשופה ולכן באמת יש כמה מדדים נוספים שאפשר לדבר עליהם – כמו האשטאגס בשיחות, keywords בשיחות וריטוויטים, כמו גם הפניות וחזרות על נקודות שחשוב לך.
בפייסבוק, לעומת זאת, השיחה יותר חבויה – ואפשר למדוד לכאורה את התוצרות של השיחה – הפניות של חברים לדף וכו – קצת דומה לעבודת של שיווק ברשת שבסופו של דבר נמדדת בפניה לאתר שלך (אני לא מדבר על שיווק מותג ברשת עם משמעויות אחרות – שוב, הרשת היא מקום פתוח ופייסבוק לא).
ליאור – פתרתי לך גם את עניין פייסבוק
תמדוד אינטרקציות – תבנה מדד איכותי שמראה על תרומה של תוכן, או תרומה כלשהי למרחב הוירטואלי.
קח לדוגמא את "מדד הקליקים" -כמה גולשים תצליח להביא כדי שיכנסו לאתר מסויים. אבל את התחרות הזאת מנהלים בצורה שונה – כל אחד שם לינק אחד (לינק מדיד), והלינק הזה הוא הדרך היחידה להגיע לדף הנחיתה האישי שלו (מחוץ לפייסבוק) – עכשיו תמדוד כמה אנשים הקליקו על הלינק, וכמה נכנסו לאתר – אם הצלחת להגיע ליחס המרה הפוך (יותר גולשים נכנסו לאתר מאלה שהקליקו על הלינק), כנראה שאתה יודע משהו במדיה חברתית..
מה כל אחד ישים בדף הנחיתה שלו? זאת כבר בחירה שלו.
ארד, אהבתי את הרעיון, אבל נראה לי שפשוט בלתי אפשרי למנוע רמאויות של כניסות לאתר באופן כללי (סתם, ע"י SEO) – למרות שזה גם שיווק אבל לא מה שאנחנו מנסים לעשות כאן.
אולי אם גלובס היו שולטים באתר, ז"א מאפשרים לכל משתתף ליצור "דף נחיתה", היה יותר קל – אבל אז היתה בעיית התוכן – אבל נראה לי שהרעיון הכללי שלך דווקא מענין.
מצד שני – אם אתה מודד קליקים – אז מה ההבדל הגדול בין זה לבין fans? בכל מקרה גם הלינקים וגם הפאנס עלולים "לזהם" בספאם – אז את הטענה העיקרית לא הצלחנו לפתור.
דרך אגב, ארד, זה לא מדויק. בשיחה מעבירים לינקים, ז"א שכמות ההקלקות על הלינקים אינה אומרת שכולם ממני – ולכן היחס שאתה מתאר אינו מדויק. בפייסבוק הייתי חושב על מדד אחר – כמה אנשים הם fan של העמוד שלי ללא קשר ישיר אלי (כמובן שצריך לכתוב משהו שכל הזמן בודק את הקשרים של כולם, למנוע או להקשות על רמאויות, אבל קשה לי להאמין שאנשים יבקשו מאחרים להוריד את עצמם מרשימת הקשורים). במקרה כזה צריך להגן במיוחד מפני משתמשים פיקטיביים שרוב יועצי המדיה החברתית מחזיקים, אבל אני מאמין שגם זו עבודה פחות בעייתית.