בבודהיזם, דרך האמצע היא דרך חיים הנמנעת משני הגבולות האנושיים, הרס עצמי ונהנתנות, כדי להגיע לחזון, ידע, רגיעה ואושר. כדי להגיע לשם, צריך (צריך? בבודהיזם? לא נשכח שבודהיזם מדבר על העובדה שהכל מגיע מנסיון אישי, ושום דבר לא מונחת מלמעלה) להמנע מעונג עצמי ממכר וכן מהשמדה עצמית, והגברת הפעולות הנכונות ודרך ה-8 הפנים האצילית (תרגום קלוקל של Noble Eightfold Path).
אני עדיין שוקל את דרך האמצע בגירסה שלי. אני מאמין גדול בדרך האמצע, אבל בכיוון שונה. לדעתי דרך האמצע היא לבחור בכל רגע נתון בין שני הקצוות, ולא להמנע משני הקצוות. בכל פעולה, בכל צעד, צריך לעמוד מול הבחירה של הנאה וסבל, של העכשיו והעתיד, של ביטחון או סיכון. לא ללכת בין הטיפות, אלא לבחור אלו טיפות ירטיבו אתכם.
אם אתם עומדים בפני צעד מסוכן, צעד גדול, לדוגמא, השקעה של כל החסכונות שלכם בבורסה, או עזיבה של עבודה, וכו, צריך להחליט מה הדרך הנכונה ומה ההשפעות האפשריות של כל מהלך עליכם. הכוונה היא לא נסיון לדעת איזו מן הדרכים נכונה יותר, אלא איזה סוג של דרך אתם בוחרים: האם אתם לוקחים את הסיכון (ואז – מה אתם מסכנים? עד כמה הסיכון גדול? האם אתם מוכנים גם להפסד? האם הזכייה שווה את הסיכון וההפסד?) או את הבטחון (וגם אז – מהי עלות הביטחון? האם תהיו מאושרים במקום הבטוח שלכם? עד כמה, וכמה זמן תוכלו להשאר באיזור הזה?).
נראה לי שהדרך שלי קשה יותר. היא מכוונת למחשבה בכל רגע נתון. אין מנוחה. אבל אם מתאמנים בזה, המחשבה הזו הופכת לטבע שני, ומחוסר הבטחון יש שליטה בחיים, ועל זה מדבר הבודהיזם. שלטו בחיים שלכם, תבינו אותם ותבינו את עצמכם, תדעו איפה אתם עומדים ולאיפה אתם הולכים (בכל רגע נתון, כי זה משתנה), ותהיו מאושרים יותר.
