בשיחה עם ידידה שמתעסקת בשחיתות עלה הנושא של פוליטיקאים (כמובן) ובין השאר עלה שמו של אולמרט. דיברו והחלפנו דעות בענין, והיא טעמה שאחד הדברים הקשים ביותר לדעתה בנושא של אולמרט הוא חוסר התגובה וחוסר העמידה על דעותיו, או טעויותיו, או כל דבר אחר מצידו.
גיל גרינגרוז כותב על למה קשה כל כך להיות ספקנים?ומסביר מה בני אדם זוכרים ולא זוכרים. חוץ מאשר שהמאמר מרתק (כמו תמיד) כולו, על אנשים שמואשמים בכל דבר, גיל אומר שלא כדאי להם לומר שהם לא אשמים (כך שאולמרט צודק בזה) אבל גם לא כדאי להם לשתוק. הוא ממליץ על השיטה הישנה של שרון, פשוט למצא משהו אחר מענין יותר (אולי סוף סוף יהיה שלום? אולי שלום יכול להגיע רק כתוצאה משחיתות? אממ…)
מה שמפחיד יותר היא האפשרות לסחק עם המוח והזכרון של בני האדם בפשטות כזו. כולנו מעין מכונות שאפשר לתכנת, ואנחנו בטוחים שיש לנו זכות בחירה. המדע היום מגיע למקומות שמאפשרים את ההבנה הדרושה לתכנות, ובקרוב ייתכן שיאפשר את התכנות כולו..
Tags: בחירה חופשית, זכות בחירה, זכרון, מחשבה