דרך הפוסט בעוד בלוג תל אביבי הגעתי לאתר של רמת אביב ולמאבקם על הקלנוע ברמת אביב (יש גם פרטים בבלוג של עלילות נויפד בעיר זרה). כזכור, מתכוונת אפריקה ישראל (אני לא בטוח כרגע אם נכון או לא לערב אישית את בעלי החברה במקרה הזה) להוציא את הקולנוע מתחומי הקניון ממניעים כלכליים.
לי אישית יש חשבון ארוך עם אפריקה ישראל והקניון הזה מאז שהוא נפתח (או נקנה ע"י אפריקה) כשהם ניסו להפוך אותו לכשר וסגור בשבת, וכאקט צרכני לא הייתי מעולם בקניון עד לאחרונה, פעם אחת, כשהייתי חייב. ואני לא מתכוון לחזור, אם אוכל להמנע מכך. לכן אני מעודד את המאבק הצרכני הזה (כל עוד הוא לא יגלוש למאבק חוקתי או ממשלתי) ושמח לראות שיש אנשים שאכפת להם ומוכנים להלחם על רמת החיים שלהם. בהצלחה!
אני תושב השכונה, חילוני לגמרי כמובן (ואפילו מצביע שינוי), ואבקש להעיר הערה אחת ברשותך, שאולי פחות נתת דעתך עליה: עצם סגירת הקניון בשבת היא דווקא מבורכת. צריך להבין כי לא מדובר בקניון הממוקם במקום מרוחק כמו קניון איילון, קניון 7 הכוכבים, קניון ארנה ועוד אלא במרכז שהוקם בלב שכונת מגורים שלווה.
שים לב כי רבים מאותם החילונים שמחו בשעתו לא גרים כ"כ בסמוך לאזור (למשל בנווה אביבים, רמת-אביב ג, תוכנית ל ועוד) וככאלו לא סובלים מהחסרונות שהביא הקניון לאזור אלא בעיקר מיתרונותיו. אנו התושבים, אלו שגרים בסמיכות, סובלים גם סובלים! (לכן אנו גם מבקשים כי תוחזר שעת החניה חינם בשעה הראשונה, שאפשרה לבאי הקניון ואורחים המגיעים לזמן קצרצר לחנות מייד בפנים בלי להסתובב ברחובות הסובבים, להגביר את התנועה ולתפוס מקומות חניה).
אנחנו התושבים (אלו הגרים בסמיכות לקניון) שמחים כי לפחות בסופ"ש השקט חוזר לאזור ויש פחות תנועה ולעניות דעתי דעתינו מהותית יותר. לו אפשר היה להעביר את הקניון לרמת-אביב ג או לרמת אביב החדשה גם אני הייתי שמח אם היה פתוח ביום שבת. למותר לציין כי אז תושבי אותן שכונות היו מתנגדים. אין כאן שום קשר לדת אלא לאיכות חיים.
לגבי הכשרות אני, כחילוני, כמובן שהייתי שמח לו היו מסעדות גם לא כשרות אולם מאחר ויש מסעדות לא כשרות רבות בתל-אביב ובשכונותיה הצפוניות זה אינו נושא מהותי, לעניות דעתי הצנועה.
הי דני,
אני מתנגד גמור לרעיון שהמטרה מקדשת את האמצעים, ולכן חשובה לי מאוד הסיבה והעקרונות שעומדים מאחורי החלטות ולא רק התוצאה הסופית, ולדעתי תושבים (\אזרחים\אנשים וכו' וכו') שמסתכלים רק על התוצאה הזו, פשוט מתעלמים מהעתיד ויסבלו מזה בהמשך (אנילא אכנס לכל התאוריה כרגע..).
בכל מקרה, מה שמפריע לי בהחלטה על סגירה בשבת היו הסיבות – שהן מבחינתי כפייה דתית. אם הרצון מאחורי ההחלטה הזו היה כלכלי או התחשבות בתושבים לא היתה לי בעיה עם זה.
הי דני,
תודה על הקישור.
מכיוון שמדובר בו במאבק תושבים, קרי אנשים, אני דווקא כן חושב שראוי ונכון לערב את בעלי הקניון עצמם, קרי לבייב, ולא להסתפק במאבק נגד היישות הערטילאית שנקראית "קניון" או "הנהלת הקניון".
מישהו צריך להיות האיש הרע בסיפור, והוא האיש שמנהל את הענינים. לבייב לב האב, או צביה לבייב הבת והמנהלת בפועל.
אופס…
התכוונתי כמובן ליאור ולא דני.
תלוי. במאבק הראשון שהיה יותר ככפייה דתית, ז"א עמד מאחוריו בעל הברה עצמו ולא החברה, לא הייתה לי בעיה להציג אותו כאיש הרע.
הפעם זו החברה (ז"א, המניעים הכלכליים) שעומדת מאחורי המעשה.
אחרת, איפה עובר הגבול בין האדם הפרטי (בין אם הוא בעל החברה – שים לב שאפריקה ישראל היא חברה ציבורית ושלבייב צריך לתת דין וחשבון לבעלי המניות – או עובד נאמן לה) ובין החברה? האם מותר לנו לתקוף אישית כל אדם על הפעילות שהוא שותף לה?
ע"פ ההגיון הזה, ואני חושש שזה ההגיון המשפטי כיום, אם חברה או תאגיד מזהמים או עוברים על כל מיני חוקים, זה "התאגיד" אשם, לא האנשים שמנהלים אותו.
לי זה לא נשמע הגיוני.
לא, זה לא אותו דבר – אתה מדבר על עברה על החוק. אני לא חושב שתאגיד עובר על חוק – אנשים עוברים על חוק. אבל במקרה של הקולנוע, זה לא עברה על חוק מדינה אלא משהו שאנשים מסויימים לא מסכימים איתו (או אם תרצה, חוסר הסכמה על עקרון) – בין החברה ובין אנשים מסויימים, ועל זה לא צריך להתקיף אישית את האנשים מאחורי החברה.